מ"ג ישעיהו סד ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ה. וַנְּהִי כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל צִדְקֹתֵינוּ וַנָּבֶל כֶּעָלֶה כֻּלָּנוּ וַעֲו‍ֹנֵנוּ כָּרוּחַ יִשָּׂאֻנוּ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל צדקתינו ונבל כעלה כלנו ועוננו כרוח ישאנו

מנוקד: וַנְּהִי כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל צִדְקֹתֵינוּ וַנָּבֶל כֶּעָלֶה כֻּלָּנוּ וַעֲו‍ֹנֵנוּ כָּרוּחַ יִשָּׂאֻנוּ.

עם טעמים: וַנְּהִ֤י כַטָּמֵא֙ כֻּלָּ֔נוּ וּכְבֶ֥גֶד עִדִּ֖ים כָּל־צִדְקֹתֵ֑ינוּ וַנָּ֤בֶל כֶּֽעָלֶה֙ כֻּלָּ֔נוּ וַעֲו‍ֹנֵ֖נוּ כָּר֥וּחַ יִשָּׂאֻֽנוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונהי כטמא" - מאחר שנסתלקו הצדיקים ממנו

"וכבגד עדים" - וכלבוש מרחק כבגד מאוס שהכל אומרים הסר עדים תרגום של הסרה

"ונבל כעלה" - ונכמוש כעלה (פליישט"ר בלע"ז)

"ועוננו כרוח ישאנו" - ובחובנא כרוחא איתנטילנא

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונהי" אבל עתה שאינך הולך בדרכים האלה הנסיים, ואינך יורד משמים ארץ לעשות נוראות, לא תפגע ג"כ את שש ועושה צדק, כי "היינו כטמא כלנו" עד שהתרחקנו מן הקדש כטמא המוזהר מן הקדש והמקדש, (גם היינו כטמא כולנו שאחד מטמא את חברו, ואין מי להזות עלינו מי חטאת אחר שכולנו טמאים כן אין מי שיחזיר אותנו בתשובה) "וכבגד עדים כל צדקתינו" גם המצות שאנו עושים דומים כבגד שנעשה רק לעדי ותכשיט, שאנו עושים רק להתפאר בהם לא להתלבש שיהיה קנין חזק בנפשנו, "ונבל כעלה כלנו" העץ והפרי לא יבול רק העלה שהיא רק טפלה וחלושה כן אין בנו פרי צדקה ומע"ט, ועי"כ "עוננו כרוח ישאנו" כאשר ישא הרוח את העלה הנובלת (ר"ל כי מי שיש בידו תורה ומע"ט דומה לאילן ששרשיו מרובים שכל הרוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו, כי אם הוא חזק באמונתו לא ישאהו רוח התאוה לחטא והוא חזק נגד הרוח הלביי המעלה ציורים רעים על הלב כי השכל כקיר חזק בפני הרוח הזה לא יעבור בו, אבל אחר שאנו כעלה נובלת אין בנו פנימית אמונה ומצות, עונינו ישאונו, ע"י הרוח הנושב וסוער בחגוי הנפש ונושא אבק ועפר לכסות שמשה):

ביאור המילות

"בגד עדים", לתכשיט, וכן פרשתי מעדה בגד ביום קרה, כי העדי אינו מחמם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ועוננו" - העונות מקטרגים עלינו ונפרעים מאתנו להיות נעים ונדים כרוח הנושא דבר ומנידו

"ונבל כעלה כולנו" - ולכן כמשנו ותש כחנו כעלה הכמושה

"וכבגד עדים וגו'" - כל הצדקות שאנו עושים המה כבגד בלוי וסמרטוטין כי אינם מדעת שלימה רק להתיהר

"ונהי" - ועתה בהסתלקם נהיה כולנו כטמא כי אין מי להגן עלינו

מצודת ציון

"ונהי" - נהיה

"עדים" - ענינו מופסד ובלוי ובדרז"ל המשמשת בעדים (נדה ב)ור"ל סמרטוטין

"ונבל" - ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול (תהלים א)

"כעלה" - עלי האילן