מ"ג ישעיהו סג טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


טו. הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: הבט משמים וראה מזבל קדשך ותפארתך איה קנאתך וגבורתך המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו

מנוקד: הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ.

עם טעמים: הַבֵּ֤ט מִשָּׁמַ֙יִם֙ וּרְאֵ֔ה מִזְּבֻ֥ל קָדְשְׁךָ֖ וְתִפְאַרְתֶּ֑ךָ אַיֵּ֤ה קִנְאָֽתְךָ֙ וּגְב֣וּרֹתֶ֔ךָ הֲמ֥וֹן מֵעֶ֛יךָ וְֽרַחֲמֶ֖יךָ אֵלַ֥י הִתְאַפָּֽקוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"איה קנאתך" - הראשונה

"המון מעיך" - שהיו רגילים להמות עלינו כאשר מאז כענין שנאמר (ירמיהו לא) על כן המו מעי לו והמון רחמיך הראשונים אלינו עתה התאפקו נתחסנו מהיות הומים עלינו כאשר מאז

"התאפקו" - כמו ויתאפק ויאמר שימו לחם (בראשית מג) נתאפק ולא הכירו את אשר נכמרו רחמיו אל אחיו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הבט משמים", אחר כל הנסים והנפלאות שעשית עמנו בימי קדם, הבט משמים איך עתה היה ההפך, ואמר "הבט משמים וראה מזבול קדשך", כי השמים על ידם ינהיג ה' הנהגתו התמידית הטבעיית שהם מיוחסים לשמים, והזבול מציין מקום שכינת עוזו והשגחתו ששם ינהיג הנהגתו המופלאת הנסיית, ויש הבדל בין ראיה והבטה, שהראיה הוא ראות העין החושיי, וההבטה היא שימת הלב על הדבר, יאמר הנה ההשגחה הטבעיית הגם שגם עתה תנהיג אותנו בנסים נסתרים ובראות העין ידמה שבהנהגה זו לא נשתנה העת הזאת מימי קדם, מ"מ אם תביט משמים ותשים לב היטב תראה כי גם הנהגה זאת נשתנה עתה ממה שהיתה מקדם, "וראה מזבול קדשך" בהנהגה הנסיית שהיתה בזבול קדשך א"צ הבטה כלל כי זאת תראה תכף כי איה קנאתך וגבורתך, שאינם אותם שהיו בימי קדם.

"איה קנאתך" הנסים שעשה ה' בימי קדם היו לשתי תכליות.

  • א) מפני קדושת שמו להראות גבורתו או בעבור שקנא לשמו המחולל ונגד זה אמר "איה קנאתך וגבורתיך".
  • ב) למען ישראל בעבור שרחם על עמו, ונגד זה אמר "המון מעיך ורחמיך אלי" אשר רחמת אלי מקדם ואיך עתה "התאפקו", ומדוע לא תרחם:


ביאור המילות

"הבט, וראה". בארתי הבדלם (למעלה ה' טז):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"המון מעיך" - מה שבימים הראשונים היו מעיך הומים עלי ורחמת אותי הנה עתה התחזקו אלי כי אמצת לבבך ומאנת לרחם

"איה קנאתך" - איה הקנאה והגבורה שהראית בהעכו"ם בימים הקדמונים

"הבט משמים" - ר"ל הואיל וכן עשית בימים הקדמונים לכן גם עתה הבט משמים וראה ממדור קדשך מה שהעכו"ם עושים לנו

מצודת ציון

"מזבול" - ענין מדור כמו בית זבול לך (מלכים א' ח)

"קנאתך" - ענין חימה וכעס כמו בקנאו את קנאתי (במדבר כה)

"המון מעיך" - הוא ענין הכמרת רחמים וחמלה וכן על כן המו מעי לו (ירמיהו לח)

"התאפקו" - ענין התחזקות ואמצות הלב וכן ויתאפק ויאמר שימו לחם (בראשית מג)