מ"ג ישעיהו סג ט
<< · מ"ג ישעיהו · סג · ט · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בכל צרתם לא [לו] צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּכָל צָרָתָם לא [לוֹ] צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּֽכׇל־צָרָתָ֣ם ׀ לא ל֣וֹ צָ֗ר וּמַלְאַ֤ךְ פָּנָיו֙ הוֹשִׁיעָ֔ם בְּאַהֲבָת֥וֹ וּבְחֶמְלָת֖וֹ ה֣וּא גְאָלָ֑ם וַֽיְנַטְּלֵ֥ם וַֽיְנַשְּׂאֵ֖ם כׇּל־יְמֵ֥י עוֹלָֽם׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"ובחמלתו" - מלשון חמלה ורחמנות
"וינטלה" - ענין סבל המשא כמו כי נטל עליו (איכה ג)ולתוספות ביאור אמר וינשאם
מצודת דוד
"ומלאך פניו" - מלאך המשמש לפניו הושיעם בשליחות המקום
"באהבתו" - בעבור אהבתו להם וחמלתו עליהם גאלם מן הצרה הבאה
"וינטלם" - סבל משאם לתת די מחסורם כל ימי עולם בכל שני הדורות
"בכל צרתם" - בכל זמן שהיו בצרה היה לו צרמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) "בכל צרתם", בעת שהיו בצרה בגלות, "לו צר" היה דומה להם כאב שצרת בנו צר לו כאילו היה צרה לו לעצמו, ועי"כ "מלאך פניו הושיעם", הושיעם תמיד ע"י שליח של פניו והשגחתו כי היה השגחתו דבוק עמהם תמיד.
- ב) בעת שהגיע זמן גאולתם מן הצרה והגלות, אז "באהבתו ובחמלתו הוא בעצמו גאלם", אז לא גאלם עוד ע"י מלאך פניו שליח של השגחתו שזה ימליץ על נסים נסתרים, שההשגחה מעוטפת במסך טבעיי, רק הוא בעצמו "גאלם" בנסים גלויים ומפורסמים, בלתי נתונים תחת חקי הטבע כלל. והגאולה הזאת היתה באהבתו ובחמלתו, האהבה תהיה מצד המעלות העצמיות אשר ימצא האוהב בהנאהב, והחמלה תהיה מצד דכאות כח הנחמל וחולשתו, כי מצד שני דברים אלה גאל את ישראל, מצד מעלותם ומצד חולשתם, וישמע אלהים את נאקתם, ויזכור אלהים את בריתו וירא אלהים את בני ישראל. ועי"כ "וינטלם" הגביהם מן הצרה (ע"י חמלתו).
"וינשאם" למעלה ראש בכבוד וחשיבות (ע"י אהבתו), וזה נמשך "כל ימי עולם", שתמיד היה להם למושיע בשני אופנים אלה:
ביאור המילות
<< · מ"ג ישעיהו · סג · ט · >>