מ"ג ישעיהו נד טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


טז. הן [הִנֵּה] אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: הן [הנה] אנכי בראתי חרש נפח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל

מנוקד: הן [הִנֵּה] אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל.

עם טעמים: הן [הִנֵּ֤ה] אָֽנֹכִי֙ בָּרָ֣אתִי חָרָ֔שׁ נֹפֵ֙חַ֙ בְּאֵ֣שׁ פֶּחָ֔ם וּמוֹצִ֥יא כְלִ֖י לְמַעֲשֵׂ֑הוּ וְאָנֹכִ֛י בָּרָ֥אתִי מַשְׁחִ֖ית לְחַבֵּֽל׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

הָא אֲנָא בָרֵית נַפָּחָא נָפֵח נוּר בִּשְׁחוֹרִין וּמַפִּיק מָנָא לְצוֹרְכֵהּ וַאֲנָא בָּרֵית מְחַבְּלָא לְחַבָּלָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הנה אנכי" - אשר בראתי חרש המתקן כלי ואני אשר בראתי משחית המחבלו כלומר אני הוא שגריתי בך את האוי' אני הוא שהתקנתי לו פורעניות

"ומוציא כלי למעשהו" - לצורך גומרו כל צורכו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנה אנכי בראתי חרש", את החרש שהוא הפועל החרב הלא אנכי בראתי, וכן האמצעיים שעל ידו יפעול שהוא מה שהוא נופח באש פחם ג"כ אנכי בראתי, כי מה שהאש תתלהב ע"י הנפיחה ותתיך הברזל מעשה ה' היא זאת וכן הוצאת צורת הכלי הוא על ידי ועז"א "ומוציא כלי למעשהו" וכן החומר שממנו יעשה החרב הוא מעשה ידי כי "אנכי בראתי משחית" שהוא חומר הברזל, וכן התכלית הוא מאתי. כי בראתיו על תכלית "לחבל", ואחר שהחומר והפועל והאמצעיים והצורה והתכלית כולם מעשי ידי, מבואר שאם אנכי איני רוצה להשחית, אז.


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואנכי בראתי משחית לחבל" - בראתי איש משחית לקלקל את הכלי ההוא ור"ל אני המגרה בך את האויב ואני המשלימו עמך ומתיש כחו

"ומוציא כלי למעשהו" - ע"י הפחמים מוציא כלי הראוי לעשות עמו הדבר אשר עשאוהו בעבורו

"נופח באש פחם" - מנשב באש הנאחז בגחלים כבויים להבעירם יפה

מצודת ציון

"חרש" - אומן ברזל

"נופח" - מלשון הפחה ונשיבה

"פחם" - גחלים כבוים כמו פחם לגחלים (משלי כו)

"לחבל" - ענין השחתה וקלקול כמו וחובל עול (לעיל י)