לדלג לתוכן

מ"ג ישעיהו נד טו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֵ֣ן גּ֥וֹר יָג֛וּר אֶ֖פֶס מֵאוֹתִ֑י מִי־גָ֥ר אִתָּ֖ךְ עָלַ֥יִךְ יִפּֽוֹל׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

הָא אִתְכַּנָשָׁא יִתְכַּנְשׁוּן לִיךְ גַלְוַת עַמִיךְ לְסוֹפָא מַלְכֵי עַמְמַיָא דְמִתְכַּנְשִׁין לַאֲעָקָא לִיךְ יְרוּשְׁלֵם בְּגֵוִיךְ יִתְרְמוּן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הן גור יגור אפס מאותי" - הן ירא יירא ויגור מגזרת רעו' אותו שאין אני עמו הוא שעיר "מי גר אתך" - מי אשר נאסף עליך למלחמה או מי גר מי שנתגרה בך ורבותינו פירשוהו בגרים לומר שאין מקבלים גרים לימות משיחנו ואף בפשוטו של מקרא יתכן מי שנעשו גרים אתך בעניותך עליך יפול בעשירותך כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כה)

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"גור יגור" - ענין פחד כמו לא תגורו (דברים א)

"אפס" - ענין ההעדר כמו באפס עצים (משלי כו)

"מאותי" - ממני

"גר" - ענין מריבה כמו אל תתגרו בם (דברים ב)

"אתך" - עמך

"עליך" - כמו אליך

"יפול" - ענין נטיה והשכנה וכן אל הכשדים אתה נופל (ירמיהו לז

מצודת דוד

"מי גר אתך" - מי שהיה לו תגר ומריבה עמך הוא יפול אליך לשכון עמך להיות סר למשמעתך

"הן גור יגור" - באמת יחת ויפחד מי שהוא נעדר ונפרד ומרוחק ממני

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הן גור יגור", ר"ל וכי יתגר מי מלחמה ויהיה זה "אפס מאותי?" היגור מי מלחמה ולא אנכי שלחתי? ואחר שבלעדי נגעל מגן גבורים, "מי גר אתך?" מי יערב לבו לגור אתך מלחמה להרגך, או "מי עליך יפול" לשלול ממונך, (הדברים מגבילים נגד רחקי מעושק מי עליך יפול, נגד רחקי ממחתה מי גר אתך):

ביאור המילות

"גור יגור". מצאנוהו מנחי העי"ן על הפחד. ויגר מואב, ונקשר עם מ"ם. ועל הקיבוץ ויקשר עם על. יגורו עלי עזים. ומצאנוהו מנל"ה על התגר ונקשר עם ב' בכל מקום. אל תתגר בם מלחמה, ופה שנקשר עם את, מי גר אתך, יהיה ענינו התגרות מלחמה הבאה משני הצדדים על ידי שמתקבצים להלחם, הגורה מלחמה הוא המתחיל, אבל הגור ומתקבץ למלחמה נועדו שניהם לקרב, ולכן נקשר עם את, שכן מלחמה נקשר עם את ברוב:

"עליך יפול", כמו ותפול שבא, אולם ממה שנקשר עם על, ולא מצאנו בתנ"ך שיקשר נפילת איש על איש עם מילת על, רק על כונה שנתקשר אל מחנהו. אשר נפלו על המלך (מ"ב, כה יד) וממנשה נפלו על דוד (דה"א, יב יט, דה"ב, טו ט') נראה לבאר מי שגר אתך מלחמה בימי קדם עתה עליך יפול להיות מעוזרך: