מ"ג ישעיהו נג יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יב. לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פשעים נמנה והוא חטא רבים נשא ולפשעים יפגיע

מנוקד: לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ.

עם טעמים: לָכֵ֞ן אֲחַלֶּק־ל֣וֹ בָרַבִּ֗ים וְאֶת־עֲצוּמִים֮ יְחַלֵּ֣ק שָׁלָל֒ תַּ֗חַת אֲשֶׁ֨ר הֶעֱרָ֤ה לַמָּ֙וֶת֙ נַפְשׁ֔וֹ וְאֶת־פֹּשְׁעִ֖ים נִמְנָ֑ה וְהוּא֙ חֵטְא־רַבִּ֣ים נָשָׂ֔א וְלַפֹּשְׁעִ֖ים יַפְגִּֽיעַ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לכן" - על עשותו זאת אחלק לו נחלה וגורל ברבים עם האבות הראשונים

"הערה למות נפשו" - ל' ותער כדה (בראשית כד)

"ואת פושעים נמנה" - סבל יסורין כאלו חטא ופשע והוא בשביל אחרים נשא חטא הרבים

"ולפושעים יפגיע" - על ידי יסורין שבאת על ידו טובה לעולם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן", תחת שמסר נפשו על קדושת השם בשמחה, ונפשו היתה שבעה במה שהאמינה היה מצדיק הרבים ונושא עון הדור, "אחלק לו ברבים" יקח הוא חלק בעוה"ב כשיעור שיקחו רבים שחלקו בשכר יהיה שקול כנגד שכר צדיקים רבים, וגם "ואת עצומים יחלק שלל" ששכרו יהיה שמור עם הצדיקים העצומים כמו האבות והנביאים, "תחת שהערה" ושפך "נפשו למות" ונמנה את פושעים, ובאמת הוא חטא רבים נשא שעל ידו נשא ה' ומחל חטא רבים, "ולפושעים יפגיע", שעל ידי הריגתו נתרצה ה' לפושעים שחזרו על ידי זה בתשובה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ולפושעים יפגיע" - אל הכשדים הפושעים בו היה מפגיע ומתחנן ועיניו תלויות אליהם כעיני עבדים אל יד אדוניהם ולכן שורת הדין שבמקום מרבית ההכנעה ימשול בהם בעת הגאולה

"ואת פושעים נמנה" - בפי העכו"ם היה מנוי בכלל הפושעים והכופרים וכדי בזיון וקצף

"והוא חטא רבים נשא" - והוא נטה שכמו לסבול מה שחטאו בו עמים רבים לייסרו ולהכאיבו

"ואת עצומים" - את העכו"ם החזקים יחלק לעצמו להיות לו לשלל

"תחת וגו'" - בגמול אשר שפך נפשו והפקירה למיתה

"לכן" - הואיל ועמד בנסיון אתן לו חלק בנחלת העמים הרבים

מצודת ציון

"עצומים" - חזקים

"שלל" - ענין בזה

"תחת" - במקום ובגמול

"הערה" - ענין שפיכה וכן אל תער נפשי (תהלים קמא)

"נמנה" - מלשון מנין ומספר

"נשא" - סבל

"יפגיע" - ענין תחנה ובקשה כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז)