מ"ג ישעיהו מט יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יט. כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כי חרבתיך ושממתיך וארץ הרסתיך כי עתה תצרי מיושב ורחקו מבלעיך

מנוקד: כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ.

עם טעמים: כִּ֤י חָרְבֹתַ֙יִךְ֙ וְשֹׁ֣מְמֹתַ֔יִךְ וְאֶ֖רֶץ הֲרִֽסֻתֵ֑יךְ כִּ֤י עַתָּה֙ תֵּצְרִ֣י מִיּוֹשֵׁ֔ב וְרָחֲק֖וּ מְבַלְּעָֽיִךְ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תצרי מיושב" - תהי צרה מרוב יושבים שיבאו לתוכך יהי להם המקום צר מלבנות להם בתים

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי חרבתיך", ואל תחשובי כי ביתך צר ומקומך קטן מהכיל כל היושבים הרבים האלה, כי "(תלבשי בם) את חרבתיך" שכל מקומות החרבות והשממות יתלבשו מן היושבים האלה, ויותר מזה כי עתה אשר תצרי מיושב, ("ורחקו מבלעיך" הוא מאמר מוסגר, אומר מה שתצרי יהיה מיושב מן יושבים תתמלאו לא מן מחריבים כמו שהיית מלא מהם עד עתה כי מבלעיך ירחקו עתה ממך, אבל עתה כי "תצרי מיושב)" לא ימצאו הגולים עוד מקום לשבת בתוכך אז.


ביאור המילות

"חרבתיך, ושממתיך", החרבות הם הערים. והשממות, כל הארץ כשנרדפו יחד (יחזקאל כט יב. למ"ד ז). והריסה יותר מחורבן, שהרס בכונה, והמליצה מוספת בדבריה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ורחקו מבלעיך" - המשחיתים אותך יהיו מרחוקים בקצה הארץ ולא יבואו בגבולך

"כי חרבותיך וגו'" - ר"ל כי דאגת חרבותיך ושוממותיך וגו' לא תדאגי עוד כי עתה יהיו כולם מיושבות עד שתהיה צרה ודחוקה מרוב יושביה

מצודת ציון

"הרסותך" - מלשון הריסה ונתיצה

"תצרי" - מלשון צר ודוחק

"מבלעיך" - ענין השחתה כמו בלע כל ארמנותיה (איכה ב')