מ"ג ישעיהו מו ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ח. זִכְרוּ זֹאת וְהִתְאֹשָׁשׁוּ הָשִׁיבוּ פוֹשְׁעִים עַל לֵב.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: זכרו זאת והתאששו השיבו פושעים על לב

מנוקד: זִכְרוּ זֹאת וְהִתְאֹשָׁשׁוּ הָשִׁיבוּ פוֹשְׁעִים עַל לֵב.

עם טעמים: זִכְרוּ־זֹ֖את וְהִתְאֹשָׁ֑שׁוּ הָשִׁ֥יבוּ פוֹשְׁעִ֖ים עַל־לֵֽב׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זכרו זאת" - אשר אני חפץ לומר

"והתאוששו" - והתחזקו כמו לאשישי קיר חרשת (לעיל טז)

"השיבו פושעים על לב" - ומה אני אומר לכם לזכור ולהשיב על לב

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"זכרו זאת", מה שאמרתי בגנאי הפסל, "והתאששו" היו אישים ואנשים, נגד מ"ש תחלה היו עצביהם לחיה ולבהמה, אומר היו אנשים לא בהמות, אתם "הפושעים השיבו על לב" אם רק תשיבו על לבכם בקל תראו אולתכם, אבל לעומת זה.


ביאור המילות

"והתאששו", מלשון איש, ונכפלה למ"ד הפעל שזה מצוי לרוב.

" השיבי על לב", מורה ההתבוננות היותר קטן, ולא ישיב אל לבו (למע' מד):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"השיבו" - אתם הפושעים בי תנו לב על הדבר

"והתאוששו" - התחזקו לקנות לב

"זכרו זאת" - דבר התוהו שיש בפסילים

מצודת ציון

"והתאוששו" - התחזקו כבנין היסוד כמו לאשישי קיר חרשת (לעיל ט"ז)