מ"ג ישעיהו ל כד
<< · מ"ג ישעיהו · ל · כד · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והאלפים והעירים עבדי האדמה בליל חמיץ יאכלו אשר זרה ברחת ובמזרה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָאֲלָפִים וְהָעֲיָרִים עֹבְדֵי הָאֲדָמָה בְּלִיל חָמִיץ יֹאכֵלוּ אֲשֶׁר זֹרֶה בָרַחַת וּבַמִּזְרֶה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהָאֲלָפִ֣ים וְהָעֲיָרִ֗ים עֹֽבְדֵי֙ הָאֲדָמָ֔ה בְּלִ֥יל חָמִ֖יץ יֹאכֵ֑לוּ אֲשֶׁר־זֹרֶ֥ה בָרַ֖חַת וּבַמִּזְרֶֽה׃
רש"י
"בליל חמיץ" - כמו (איוב ז) על בלילו קשין ותבן מחומצין ומחוזקין בתבואה שבתוכם יאכלו
"אשר זורה" - התבואה פעמיים אחת ברחת ואחת במזרה כדי לנקות התבואה לפיכך יהיה התבן בלול בתבוא' שזורה במזרה אצל הקשין
"רחת" - (פיל"א בלע"ז) ובמדרש אגדה בלול ל' בלול שיהא האוכל בלול בתבןמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"והאלפים" - השוורים כמו שגר אלפיך (דברים ו)
"והעירים" - כן יקראו החמורים עודם קטנים
"בליל" - מלשון בלבול וערבוב
"חמיץ" - מלשון חמץ ור"ל מחוזק כדבר המחמץ
"זורה" - ענין פזור התבואה מול הרוח להפריח הפסולת וכן זורה את גורן (רות ג)
"ברחת" - שם כלי שזורין בו התבואה ונקרא כן לפי שמניפין אותו אל הרוח
"ובמזרה" - גם הוא שם כלי עשוי לזרות בו התבואה
מצודת דוד
"אשר זורה" - ר"ל יחזקו המוץ בתערובות תבואה נקיה אשר זורה ברוח על ידי הרחת ובמזרה להסיר הפסולת כי מרוב הברכה יאכילו גם לבהמות תבואה נקיה
"בליל חמיץ יאכלו" - מאכלם יהיה תבואה בלולה במוץ המחוזק ברב תבואה
"עובדי האדמה" - כי בהם חורשים השדה לזריעהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"האלפים". שור המלומד לחרוש נקרא אלף, לשון למוד.
"והעיר", הוא הצעיר (ע"ל ו'):
"ובליל". הוא המספוא הבלול בתבואה:
"וחמיץ". נקי, וחברו חמוץ בגדים (ס"ג), ואולי אשרו חמוץ פירושו הנקי בדינו, מעול וחומץ מעול ורוצה להתנקות, כי יתחמץ לבבי, כי יטהר ממחשבותיו:<< · מ"ג ישעיהו · ל · כד · >>