מ"ג ישעיהו לח טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


טו. מָה אֲדַבֵּר וְאָמַר לִי וְהוּא עָשָׂה אֶדַּדֶּה כָל שְׁנוֹתַי עַל מַר נַפְשִׁי.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: מה אדבר ואמר לי והוא עשה אדדה כל שנותי על מר נפשי

מנוקד: מָה אֲדַבֵּר וְאָמַר לִי וְהוּא עָשָׂה אֶדַּדֶּה כָל שְׁנוֹתַי עַל מַר נַפְשִׁי.

עם טעמים: מָֽה־אֲדַבֵּ֥ר וְאָֽמַר־לִ֖י וְה֣וּא עָשָׂ֑ה אֶדַּדֶּ֥ה כָל־שְׁנוֹתַ֖י עַל־מַ֥ר נַפְשִֽׁי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מה אדבר" - שבח וקילוסין לפניו והרי אמר לי נחמות והוא עשאן

"אדדה כל שנותי" - כמו (בראשית לא) ותדד שנתי אתנודד מכל שנתי לקלס לפניו י"ת שנות ל' שנים

"על מר נפשי" - שהיתה מרה ונחמתני

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מה אדבר". מספר כי עת שוטטה נפשו בין שתי הסעיפים האלה, חושבת על מקומה בשמים, ומתפללת על קנה בארץ, השיב אל לבו לאמר, מה אדבר? למה זה לריק אתפלל, שיערבני ה' מיד המות העושק, והלא "ואמר לי והוא עשה", וה' כבר אמר לי כי מת אתה ולא תחיה, וגם והוא עשה את אשר אמר, כי החולי מסוכנת עד מות, ומה יועיל תפלתי נגד הגזירה, בציור הזה שמצייר איך התיאש עצמו וחשב כי לא יחיה, שב לאמר. אנכי "כבר אדדה כל שנותי על מר נפשי", במחשבתי כבר דלגתי על כל שנותי, וכבר נדדתי ודלגתי גם על מר נפשי, כבר היה בעיני כאילו דדתי על השנים שנותרו לי לחיות ודלגתי עליהם כאילו אינם עוד במציאות, וגם דלגתי "על מר נפשי" שנפשי המרה התחילה להרגיע ולשכוח עמלה, ולהכין א"ע אל דרכה דרך כל חי:


ביאור המילות

"אדדה". כמו אדדם עד בית אלהים, דולג על איזה דבר, ומלת אדדם מוסב לשתים, וכן מלת על, אדדה (על) כל שנותי (אדדה) על מר נפשי:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אדדה" - לכן אנדד כל השינה לקלס לפניו על נפשי שהיתה מרה ונחם אותה

"מה אדבר" - ר"ל הרבה שבח וקילוסין יש לי לדבר כי הוא אמר לי נחמות והוא עשאן

מצודת ציון

"מה אדבר" - מלת מה יורה על הרבוי וכן מה רב טובך (תהלים לא)

"אדדה" - מלשון נדידה

"שנותי" - מלשון שינה