מ"ג ישעיהו לז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ד. אוּלַי יִשְׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: אולי ישמע יהוה אלהיך את דברי רב שקה אשר שלחו מלך אשור אדניו לחרף אלהים חי והוכיח בדברים אשר שמע יהוה אלהיך ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה

מנוקד: אוּלַי יִשְׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה.

עם טעמים: אוּלַ֡י יִשְׁמַע֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֵ֣ת׀ דִּבְרֵ֣י רַב־שָׁקֵ֗ה אֲשֶׁר֩ שְׁלָח֨וֹ מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֤וּר׀ אֲדֹנָיו֙ לְחָרֵף֙ אֱלֹהִ֣ים חַ֔י וְהוֹכִ֙יחַ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖ע יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְנָשָׂ֣אתָ תְפִלָּ֔ה בְּעַ֥ד הַשְּׁאֵרִ֖ית הַנִּמְצָאָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והוכיח בדברים" - הגיד כחו והראה הצלחתו והוכיח (אישפרובי"ר בלע"ז)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אולי ישמע ה'", ר"ל.

  • א) אולי ישמע ה' חרופי רבשקה, והוא לא חרף מדעת עצמו רק בשליחות אדוניו "אשר שלחו לחרף אלהים חי", ויענש אותו בעבור עון החירוף.
  • ב) "והוכיח בדברים", הלא הוכיח את חרופו זה בדברים וטענות, כמ"ש איה אלהי חמת וארפד, ואם לא יושיע ה' יתפאר כי נצח את יושב שמים.
  • ג) "ונשאת תפלה", וזכות התפלה תועיל להציל "השארית הנמצאה", שאחר שכבר הגלה כל השבטים, ראוי שירחם ה' על השארית הנמצא עוד:


ביאור המילות

"והוכיח". הוכחה בראיות מענין וכוח. אשר שמע היא האזנת הדברים ואולי ישמע הוא לקבל הדברים ולהושיע עי"ז:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ונשאת" - כאומר לזה שאלתי מעמך שתשא תפלה לה'

"השארית הנמצאה" - שארית ישראל הנמצא בירושלים כי כבר כבש כל ערי הבצורות שביהודה

"אולי ישמע ה'" - הלואי יתן לב לשמוע

"והוכיח" - התווכח בדברים כאשר שמע ה'

מצודת ציון

"אולי" - הלואי וכן אולי יראה ה' בעניי (שמואל ב ט"ו)

"והוכיח" - נתווכח