מ"ג ישעיהו לב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ג. וְלֹא תִשְׁעֶינָה עֵינֵי רֹאִים וְאָזְנֵי שֹׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ולא תשעינה עיני ראים ואזני שמעים תקשבנה

מנוקד: וְלֹא תִשְׁעֶינָה עֵינֵי רֹאִים וְאָזְנֵי שֹׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה.

עם טעמים: וְלֹ֥א תִשְׁעֶ֖ינָה עֵינֵ֣י רֹאִ֑ים וְאָזְנֵ֥י שֹׁמְעִ֖ים תִּקְשַֽׁבְנָה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא תשעינה עיני רואים" - לא כמות שהם עכשיו אזניו הכבד ועיניו השע (לעיל ו) ל' טוח

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולא תשעינה", לעומת שאמר (למעלה ז') השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע, ואמר שם שזה ימשך עד שאו ערים מאין יושב, ואז מצבת בם זרע קדש מצבתה, והם יראו וישמעו ויבינו, שהוא בימי חזקיה. אמר שעתה תתקיים נבואה זאת, "כי לא תשעינה עיני רואים" נגד עיניו השע, "ואזני שמעים", נגד אזניו הכבד:


ביאור המילות

"שמעים תקשבנה". קשב מרחוק, כמ"ש בכל מקום שנזכר שיתוף זה, ומוסיף שגם תקשבנה, וכ"ש שישמעו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"תקשבנה" - לא כמו עכשיו שנאמר בהם ואזניו הכבד

"ולא תשעינה" - לא תהיינה עיני הרואים לפנות מה' לא כמו עכשיו שנאמר בהם ועיניו השע (לעיל ו)

מצודת ציון

"תשעינה" - ענין הסרה והפנה כמו ועיניו השע (לעיל ו)

"תקשבנה" - ענין שמיעה והאזנה