מ"ג ישעיהו כט כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


כא. מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשער יקשון ויטו בתהו צדיק

מנוקד: מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק.

עם טעמים: מַחֲטִיאֵ֤י אָדָם֙ בְּדָבָ֔ר וְלַמּוֹכִ֥יחַ בַּשַּׁ֖עַר יְקֹשׁ֑וּן וַיַּטּ֥וּ בַתֹּ֖הוּ צַדִּֽיק׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

מחיבין בני אנשא במליהון ולדמוכח להון בית דינא בתרעא פתגמי אוריתא בען ליה תקלא ואסטיאו בשקר דין זכאי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מחטיאי אדם בדבר" - הם נביאי השקר

"ולמוכיח בשער יקושון" - ולדמוכח להון בען ליה תקלא ל' מוקש

"ויטו בתהו צדיק" - ואסטיאו בשקר דין זכאין

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מחטיאי אדם בדבר", שהחטיאו ע"י דברים ולצנות וטענות, נגד שוקדי און אמר "ולמוכיח בשער יקשון" שאם הוכיח אותם המוכיח על האון הקישו אותו. נגד העריץ אמר "ויטו בתהו צדיק" חפשו עלילות על הצדיקים להרגם ולאבדם:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויטו וגו'" - גם יכרתו אותם שהיו מטים את הצדיק מצדקתו בדברי תוהו

"ולמוכיח" - גם יכרתו אותם שהיו מכינים מוקש למי שהיה מוכיח בשער מקום מושב השופטים כמ"ש ועלתה יבמתו השערה (דברים כה)

"מחטיאי וגו'" - חוזר על מלת ונכרתו האמור במקרא שלפניו לומר שגם יכרתו אותם שהיו מחטיאים בני אדם בדבר שפתים והם נביאי השקר

מצודת ציון

"יקושון" - מלשון מוקש

"בתוהו" - ענין דבר שאין בו ממש כמו והארץ היתה תוהו (בראשית א)