מ"ג ישעיהו כט יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יט. וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּיהוָה שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ויספו ענוים ביהוה שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו

מנוקד: וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּיהוָה שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ.

עם טעמים: וְיָסְפ֧וּ עֲנָוִ֛ים בַּֽיהוָ֖ה שִׂמְחָ֑ה וְאֶבְיוֹנֵ֣י אָדָ֔ם בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל יָגִֽילוּ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

ויוספון מקבלי עולבן במימרא דיי חדוא וחשיכי בני אנשא במימר קדישא דישראל יבעון:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ענוים" - סבלנים שסבלו עולו של הקב"ה וגזרותיו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויספו", יש הבדל בין ה' שמורה על שהוא בורא העולם ומנהיגו בטבע ובין קדוש ישראל שמורה על השגחתו הפרטיית ואותותיו ומופתיו, וכן יש הבדל בין שמחה שמורה על שמחה תמידית ובין גיל שמורה דבר מתחדש. וכן יש הבדל בין ענוים שמורה צדיקים ובין אביוני אדם שמורה ההמון עם. עפ"ז אומר הצדיקים והענוים שהם אינם צריכים למופתים ושינוי טבע, שמאמינים גם בה' מצד שהוא בורא העולם ומנהיגו בהנהגה התדירית, הם כמו ששמחו עד עתה בה' כן יוסיפו לשמוח בהנהגתו, "ואביוני אדם" ההמון שהם לא שמחו בה' כי אין מכירים את ה' בהנהגתו המתמדת, "הם יגילו" גילה חדשה "ע"י קדוש ישראל" שהם הנסים והנפלאות שיתחדשו אז:


ביאור המילות

"ענוים". צדיקים תמיד. וההבדל בין שמחה וגיל, למעלה (טז י'). ובין ה' וקדוש ישראל, למעלה (א' ד'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואביוני אדם" - האביונים שבבני אדם יגילו במה שבטחו בקדוש ישראל וכפל הדבר במ"ש

"ויספו" - אז יוסיפו הענוים לשמוח במה שבטחו בה' מאז כי יראו שלא נאבדה תקותם

מצודת ציון

"ואביוני" - מלשון אביון ודל ע"ש שתאב לכל דבר כי הכל נחסר לו