מ"ג ישעיהו כט ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ב. וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵל וְהָיְתָה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה וְהָיְתָה לִּי כַּאֲרִיאֵל.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: והציקותי לאריאל והיתה תאניה ואניה והיתה לי כאריאל

מנוקד: וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵל וְהָיְתָה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה וְהָיְתָה לִּי כַּאֲרִיאֵל.

עם טעמים: וַהֲצִיק֖וֹתִי לַֽאֲרִיאֵ֑ל וְהָיְתָ֤ה תַֽאֲנִיָּה֙ וַֽאֲנִיָּ֔ה וְהָ֥יְתָה לִּ֖י כַּאֲרִיאֵֽל׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיתה לי כאריאל" - תהא מוקפת חללי חרב כמזבח המוקף זבחי בהמה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והציקותי לאריאל", עד שיצוק בצוקת נפש (פערצווייפלונג) עד כי "והיתה תאניה" תתאונן על חטאיה ורוע מזלה אז "והיתה לי", לעבוד אותי "כאריאל", כראוי לאריאל עיר הקדש (וזה הנמשל של הכל היום יחרוש):


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"והציקותי וגו'" - אביא מצוק וצרה על ירושלים ותהיה מלאה מצער ויללה ותהיה מוקפת הרוגים כמו המזבח המוקף זבחי בהמות

מצודת ציון

"והציקותי" - מלשון צוקה וצרה

"לאריאל" - קרא שם העיר ירושלים ע"ש המזבח העומד בה

"תאניה ואניה" - ענין אבל וצער כמו וירב בבת יהודה תאניה ואניה (איכה ב)