מ"ג ישעיהו כד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


א. הִנֵּה יְהוָה בּוֹקֵק הָאָרֶץ וּבוֹלְקָהּ וְעִוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה

מנוקד: הִנֵּה יְהוָה בּוֹקֵק הָאָרֶץ וּבוֹלְקָהּ וְעִוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ.

עם טעמים: הִנֵּ֧ה יְהוָ֛ה בּוֹקֵ֥ק הָאָ֖רֶץ וּבֽוֹלְקָ֑הּ וְעִוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֖יץ יֹשְׁבֶֽיהָ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הנה ה' בוקק הארץ ובולקה" - הרי נבואה זו פורענות לישראל לפי שניבא להם נחמה זו והם עתידים לראות לפניה צרה רבה לכך אמר להם לא לכם אני אומר שתירשוה כי הנה הקב"ה בוקק ובולק אתכם והנותרים מכם ליום הגאולה המה ישאו קולם וירונו זהו סוף הענין ולהם נבאתי הנבואה הטובה

"בוקק" - מרוקן

"ובולקה" - מחריבה

"ועוה פניה" - והבהיל חשוביה עוה ל' נעויתי משמוע (לעיל כא)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנה", נבואות אלה נבא על גלות עשרת השבטים ע"י סנחריב.

"בוקק הארץ", יריק תחלה פרי הארץ "ובולקה" ויפקירנה לכל, "ועוה", אח"כ ישחית ויבלבל פני הארץ עצמה ואח"כ והפיץ יושביה בגולה, הכוונה תחלה ישלול ממונם, ואח"כ ישחית את הארץ עצמה, עד שלא יכיר איש את נחלתו, ואח"כ יוליכם לגולה:


ביאור המילות

"בוקק". ענין ריקות, ונמצא בהושע (י' א') נחום (ב' ג') על הרקות הענבים מן הגפן:

"ובולק". נמצא עוד בנחום (שם יא) והוא לפי ענינו פה, הרקת פרי הארץ והשחתתה:

"עוה". ענינו בלבול וטרוף כנ"ל (כא ג'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"והפיץ" - יפיצם ע"פ הארץ

"ועוה פניה" - יעות ויעקר חשובי הארץ

"ובולקה" - גוזר אותה מן הישוב

"הנה ה' בוקק וגו'" - יריק את א"י מיושביה כי יגלו ממנה

מצודת ציון

"בוקק" - ענין רקות כמו גפן בוקק ישראל (הושע י)

"ובולקה" - ענין כריתה וכן בוקה ומבוקה ומבולקה (נחום ב)ובדרז"ל לא חילק ידענא ולא בילק ידענא (חולין יט)

"ועוה" - מלשון עוות ועקום

"פניה" - ר"ל החשובים

"והפיץ" - ענין פזור