מ"ג ישעיהו כא טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


טו. כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה

מנוקד: כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה.

עם טעמים: כִּֽי־מִפְּנֵ֥י חֲרָב֖וֹת נָדָ֑דוּ מִפְּנֵ֣י׀ חֶ֣רֶב נְטוּשָׁ֗ה וּמִפְּנֵי֙ קֶ֣שֶׁת דְּרוּכָ֔ה וּמִפְּנֵ֖י כֹּ֥בֶד מִלְחָמָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי מפני חרבות נדדו" - עמי

"חרב נטושה" - פשוטה על פני הארץ כמו (שמואל א' ל) והנם נטושים על פני כל הארץ (שם כה) וינטשו בעמק רפאים ד"א נטושה כמו לטושה כל אותיות אשר מוצאיהם קרובים להיות ממקום אחד מתחלפות זו בזו נו"ן בלמ"ד כענין שנאמר (נחמיה יג) לעשות לו נשכה כמו לשכה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי", בפרט שלא הלכו מארצם ברצונם רק מפני חרב אויב, והחרב היתה "נטושה" על פני כל ארצם עד שלא יכלו לעמוד, וגם לא הועיל להם גבורתם שהיו מלומדי מלחמה בקשת, כי גם האויב בא "בקשת דרוכה", ובכל זאת לא ברחו תיכף בהחל המלחמה רק ברחו מפני כובד מלחמה שלחמו בכל כחם, רק יד צורריהם גברה ותכבד ידו עליהם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כובד מלחמה" - חוזק מלחמה

"חרב נטושה" - אשר פשטה בארצם

"קשת דרוכה" - הדרך לדרוך ברגל על הקשת למותחו היטב לירות למרחוק

"כי מפני וגו'" - כאומר ואם תשאלו למה נדדו ממקומם אשיב לאמר שנדדו מפני חרבות האויב

מצודת ציון

"חרבות" - מלשון חרב

"נטושה" - ענין התפשטות כמו וינטשו בלחי (שופטים טו)