מ"ג ישעיהו יט ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



<< · מ"ג ישעיהו · יט · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וסכרתי את מצרים ביד אדנים קשה ומלך עז ימשל בם נאם האדון יהוה צבאות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל בָּם נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְסִכַּרְתִּי֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם בְּיַ֖ד אֲדֹנִ֣ים קָשֶׁ֑ה וּמֶ֤לֶךְ עַז֙ יִמְשׇׁל־בָּ֔ם נְאֻ֥ם הָאָד֖וֹן יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

ואמסר ית מצראי בדי רבון קשי ומלך תקיף ישלוט בהון אמר רבון עלמא יי צבאות:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וסכרתי" - כמו וסגרתי ויש עוד לפרש לשון ויסכרו מעיינות תהום (בראשי' ח) אסתמנו ואחבשנו

"ביד אדונים קשה" - כל לשון אדנות קרוי בלשון רבים ואפי' יחיד כמו (שם לט) אדני יוסף עד בא אדוניו (שם)

"ומלך עז" - מלך אשור

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ומלך עז" - כפל הענין במ"ש

"וסכרתי" - אמסרם ביד אדון קשה והוא מלך אשור 

מצודת ציון

"וסכרתי" - כמו וסגרתי כי גיכ"ק מתחלף והוא ענין מסירה כמו היסגרוני בעלי קעילה (שמואל א כג)

"אדונים" - זהו ענין לשון תפארת ליחיד לומר עליו בלשון רבים וכן אדוני יוסף (בראשית ל"ט)

"עז" - חזק

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וסכרתי", ועי"ז תהיה אחריתם, שאסגיר את מצרים ביד אדונים קשים ואכזרים, שימשלו עליהם הרבה אדונים אכזרים, שזה גרוע יותר מאם ימלוך עליהם מלך אחד אכזר שלא יוכל להפשיט אכזריותו כ"כ על כל האנשים הפרטיים, ואינו משחית רק את הכלל, משא"כ כשהם רבים.

"ומלך", ר"ל וגם לא יהיה להם שום תקוה לפרוק עול האדונים מעל צואריהם, יען שמלך עז ותקיף ימשול בהאדונים האלה, והוא יחזיק את ידם בממשלתם.

"נאם ה'", עד כאן דברי ה' שאמר בעת לכתו, ומעתה יתחיל הנביא את דבריו בפני עצמו:

ביאור המילות

"וסכרתי". נמצא מענין סתימה, כל עושי שכר (להלן י'), ובנינו נפעל ויסכרו מעינות תהום, ומענין מסירה ביד אויב בבני פועל, ומשתתף עם פעל סגר שיש בו ג"כ שני ההוראות האלה:

"קשה, עז". ההבדל אשר ביניהם, עז, מצטרף עם השמות המורים על העזוז והכח והאומץ והגבורה והאון והתוקף. ושם קשה, יצטרף עם השמות שמורה על הקישוי והכובד, חומר קשה, עבודה קשה, קשה לב ואכזר, (בראשית מט ז') ארור אפס כי עז ועברתם כי קשתה, מבואר במ"ש למעלה (יג ט'). אף הוא הכעס היוצא לנקום נקם ולהעניש את החוטא כמדתו, מצייר כי האף הזה עז היא, וידיו רב לו ליסר ולהעניש. ועברה, הוא מה שעובר את הגבול מתוך כעסו לשפוך את חמתו על כל מי שפוגע בדרכו גם על מי שלא חטא, וזה מצד אכזריותו, כי קשתה מאד:
 

<< · מ"ג ישעיהו · יט · ד · >>