מ"ג ישעיהו ה טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


טו. וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ וְעֵינֵי גְבֹהִים תִּשְׁפַּלְנָה.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: וישח אדם וישפל איש ועיני גבהים תשפלנה

מנוקד: וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ וְעֵינֵי גְבֹהִים תִּשְׁפַּלְנָה.

עם טעמים: וַיִּשַּׁ֥ח אָדָ֖ם וַיִּשְׁפַּל־אִ֑ישׁ וְעֵינֵ֥י גְבֹהִ֖ים תִּשְׁפַּֽלְנָה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וישח" - ויחלש תקוף גברין ולפי מדרשו זה הקב"ה שהם גרמו לו להראות כאיש נדהם וכן הוא אומר צור ילדך תשי (דברים לב) ואומר בעצלתים ימך המקרה (קוהלת י)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וישח", האדם יכניע את עצמו בלב ובפועל, ועיניו ישפלו לפני ה' בתשובה וחרטה :

ביאור המילות

"וישח, וישפל". עיין למעלה (ב' יא):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"תשפלנה" - להסתכל למטה כדרך השרוי בצרה וצער

"ועיני גבוהים" - העינים שהיו מגביהים להסתכל כלפי מעלה כדרך גסי הרוח

"וישפל איש" - כפל הדבר במ"ש

מצודת ציון

"וישח" - ענין כפיפה כמו שחו רעים לפני טובים (משלי יד)