מ"ג ישעיהו ג יג
<< · מ"ג ישעיהו · ג · יג · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נצב לריב יהוה ועמד לדין עמים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נִצָּב לָרִיב יְהוָה וְעֹמֵד לָדִין עַמִּים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נִצָּ֥ב לָרִ֖יב יְהֹוָ֑ה וְעֹמֵ֖ד לָדִ֥ין עַמִּֽים׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"נצב" - לכן נצב ה' לעשות מריבה עם העמים ולדון אותם (ולפי שכל שבט לעצמו קרוי עם לזה קרא לכל ישראל בכללם בלשון עמים)מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"נצב לריב, ועמד לדין". ריב מורה על טענות בעלי הדינים, כי יהיה ריב בין אנשים, ודין ומשפט על חקירת המשפט מצד השופטים. ויש הבדל בין פעל יצב ובין פעל עמד, העמידה הוא רק הפך הישיבה או ההליכה, וההצבה הוא ההתחזקות לעמוד על, אצל, נוכח, נגד, איזה עצם, ובא ביחוד במקום שצריך להתאמץ על העמידה ההוא כמו לפני גדול, לפני אויב, בעל דין נגד בעל דינו. והכלל כל נצב עומד ולא כל עומד נצב, ולכן אצל ריב אמר נצב, ואצל דין עומד, וכן ברבה (במדבר פ' יא) ובמדרש חזית (פסוק דומה דודי לצבי) ובפסיקתא (פסוק אלהים נצב) אלהים עומד אין כתיב אלא אלהים נצב בעדת אל, מהו נצב אטומוס, כמד"א ונצבת לי שם על ראש ההר, וכתיב והיה טרם יקראו ואני אענה, ופי' הערוך, אטומוס. מוכן שם טרם בואם, ומובן במ"ש:
"לריב, לדין". שניהם מקור מהפעיל, עקרם להריב להדין, כי אם היו שמות היו נקודים בשו"א:<< · מ"ג ישעיהו · ג · יג · >>