מ"ג ישעיהו ג טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


טז. וַיֹּאמֶר יְהוָה יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נטוות [נְטוּיוֹת] גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ויאמר יהוה יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטוות [נטויות] גרון ומשקרות עינים הלוך וטפף תלכנה וברגליהם תעכסנה

מנוקד: וַיֹּאמֶר יְהוָה יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נטוות [נְטוּיוֹת] גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה.

עם טעמים: וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה יַ֚עַן כִּ֤י גָֽבְהוּ֙ בְּנ֣וֹת צִיּ֔וֹן וַתֵּלַ֙כְנָה֙ נטוות [נְטוּי֣וֹת] גָּר֔וֹן וּֽמְשַׂקְּר֖וֹת עֵינָ֑יִם הָל֤וֹךְ וְטָפֹף֙ תֵּלַ֔כְנָה וּבְרַגְלֵיהֶ֖ם תְּעַכַּֽסְנָה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר ה'" - על הנשים אשר משלו בעמי יען פיאות נכריות קליעת שערות כי גבהו וגו'

"ומשקרות עינים" - לשון הבטה ד"א צובעות עיניהם בסיקרא ובכחול

"הלוך וטפוף תלכנה" - לשון דבר צף על גבי חבירו כמו (דברים יא) אשר הציף ומתרגמינן דאטיף כד היתה ארוכה מהלכת בין שתי קצרות כדי שתהא נראית צפה למעלה מהם ויונתן תירגם ובפתהן מקפן היו קושרות פיאות נכריות קליעת שערות תלושין כורכות עם קליעותיהן שיראו גסות וטפופות

"וברגליהם תעכסנה" - כשהיו עוברות בשוק אצל בחורי ישראל דורסתו ברגלו ורמזתו צד חיבת נואפות כדי להבעיר בו יצר הרע כעכס זה של נחש

"עכס" - הוא ארס של נחש

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טו-טז) "מה לכם תדכאו עמי, ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון", הכתוב הזה נקשר עם שלאחריו בדרך שאלה ותשובה, השם שואל מה לכם תדכאו עמי? ומשיב לעצמו יען כי גבהו בנות ציון. כי שרי ירושלים היו עושקים וגוזלים ולוקחי שוחד, והסבה לזה כי נשיהם בנות שחץ אבדו הון ברוב התכשיטין שחשב (מפסוק י"ח עד כ"ג), ולמלאות ספקם אלצו את בעליהן השרים אל העושק והגזל. עפ"ז שואל ה' "מה לכם תדכאו עמי", למה לא תשבעו כסף? למה לא תאמרו הון? "נאם האדון ה' צבאות", ר"ל כן שואל האדון ה'.

"ויאמר ה'", וישיב תשובה על שאלתו זאת שהוא "יען כי גבהו בנות ציון", וכו'. ועפ"ז גוזר עליהם ג"כ עונש שיען שגבהו "ותלכנה נטויות גרון", בקומה זקופה ומבטת בעינים.

"הלוך וטפוף", כמנהג הטף במרוצה.

"וברגליהם תעכסנה" מצלצלים להשמיע קול, לכן: }}


ביאור המילות

"ומשקרות". בודד, וי"מ צובעות, וי"מ הבטה, ובחז"ל. ב"ר (פי"ח) פי' הבטה, ובויקרא (רבה פרשה טז) ומדרש איכה (פסוק נעו עורים) צובעות בסקרא, ובשבת (דף סב) דהויין מליין עיניהו כוחלא ורמזין כולל שתי הפירושים:

"וטפוף". מלשון טף, שהלכו כמנהג הילדים, ובויקרא רבה (שם) ומדרש איכה ופסיקתא (פל"א) שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה:

"תעכסנה". במד' (שם ושם) ובשבת (שם) מפרש לשון עכסא ונחש, מכניסות ארס התאוה, ובירושלמי (שבת פו ה' ד') העכסים קורדיקיא כמ"ש וברגליהם תעכסנה, מפרש מנעלים עבים, והמפרש פי' כבלים או פעמונים להשמיע קול, וכן פי' כעכס אל מוסר אויל. ויל"פ שם על הנחש המצלצל (קלאפפערשלאנגע):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"תעכסנה" - כשהיא עוברת אצל בחורי ישראל דורסת במנעלה אשר ברגלה ומבערת בו את היצה"ר כארס של נחש

"הלוך וטפוף" - הולכות דרך גאוה בנחת כדבר הצף על פני המים

"נטויות גרון" - נוטות בגרון אילך ואילך להראות יפיין

"ומשקרות עינים" - רומזות עם העינים אל הנואפים

"יען כי גבהו" - בעבור שהולכות בקומה זקופה

מצודת ציון

"גרון" - צואר כמו קרא בגרון (לקמן נח)

"ומשקרות" - ענינו הבטת קריצה ורמיזה כי עין שזפתו (איוב כ)תרגומו עינא דסקרתא

"וטפוף" - ענין הצפה ממעל כי אשר הציף (דברים י)ת"א דאטיף

"תעכסנה" - ענין ארס כמו וכעכס אל מוסר אויל (משלי ו)