מ"ג ישעיהו א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


א. חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה.

 מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה

מנוקד: חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה.

עם טעמים: חֲזוֹן֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן־אָמ֔וֹץ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָ֑ם בִּימֵ֨י עֻזִּיָּ֧הוּ יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖הוּ מַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חזון ישעיהו בן אמוץ וגו'" - א"ר לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה מלך יהודה אחים היו

"אשר חזה על יהודה וירושלים" - והלא על כמה אומות נתנבא משא בבל משא מואב הא למדת שאין זה תחלת הספר ולא נקרא הספר על שם החזון הזה וכן שנינו בברייתא דמכילתא בשנת מות המלך עוזיהו תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בסדר והדברים מוכיחים שהרי ביום הרעש יום שנצטרע עוזיהו נאמר ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו (לקמן ו) ואמר הנני שלחני למדנו שהוא תחלת שליחותו ונבואה זו נאמרה אח"כ ועל זו לבדה נאמר אשר חזה על יהודה וירושלים כשם שאמר על משא כל אומה ואומה משא אומה פלוני אף כאן כתב חזון זה חזה על יהודה וירושלים ולפי שהם תוכחות קושי קראם חזון שהוא קשה מעשרה לשונות שנקראת נבואה כמש"א בב"ר וראיה לדבר חזות קשה הוגד לי (לקמן כא)

"בימי עוזיהו וגו' מלכי יהודה" - ד' מלכים הללו קפח בימיו ביום שנצטרע עוזיהו שרתה שכינה עליו ונתנבא כל ימי המלכים הללו עד שעמד מנשה והרגו (ונבואה זו נאמרה בימי חזקיהו אחר שגלו עשרת השבטים כת"י)

רד"ק (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ" - לא ידענו יחשׂו מאי זה שבט היה, אלא שרבותינו ז"ל קיבלו (מגילה י, ב) כי אמוץ ואמציה אחים היו.

רבי ישעיה די טראני (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ" - הנביא קורא חזון מפני שהיו רואין בחלום בחזיון לילה.

"אֲשֶׁר חָזָה" - זה ישעיהו וניבא בימי המלכים האלה.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חזון ישעיהו". נבואה זאת נבא בימי עוזיהו ושנה אותה בימי כל מלך ומלך.

"על יהודה וירושלם", נבואה זאת מחולקת לשתים: מן פסוק ב' עד פסוק כ"א נבא על שבט יהודה, ומן פסוק כ"א עד פסוק כ"ז נבא על עיר ירושלים, ומשם עד סוף הקאפיטל נבא על שניהם יחד א):

הערות

א המבארים נחלקו בזמן נבואה הזאת. מהם אומרים כי היא היתה הנבואה הראשונה; ומ"ש אשר חזה בימי עוזיהו, הוא ציון כולל לכל דברי הספר; ומ"ש בפרשה ו': ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח וכו', שנראה שאז היה תחלת השליחות, הוא כי מאז נבא בקביעות, מה שאין כן מה שנבא מתחלת מלכות עוזיה (כנראה קצת מדה"ב כ"ו כ"ב) לא היה בקביעות. וראיה לדעה זאת,

  • א] ממ"ש אשר חזה בימי... ובימי, שבהכרח מוסב על כלל הספר;
  • ב] ממ"ש פה שחזה בימי עוזיה, ולקמן (ו') היה בשנת מות המלך עוזיהו.

אולם דעת חכמינו זכרונם לברכה (במכילתא פרשת בשלח הביאה רש"י לקמן ו' וברבה קהלת ובסדר עולם רבה פי"ט) כי הנבואה שבפרשה ו' היתה תחלת נבואתו, והיה בשנת עשרים ושבע למלכות עוזיהו, שאז נצטרע והושם בבית החפשית, ונפסקה מלכותו, ולכן קראה שנת מותו, ואין מוקדם ומאוחר בסדר הספר. וכ"ה ברבה שמות פ"א. וראיה לדבריהם,

  • א] ממ"ש אשר חזה על יהודה וירושלים; והלא גם על עשרת השבטים נתנבא, וגם על כמה אומות;
  • ב] ממ"ש חזון ישעיהו, והיה לו לומר 'חזיונות', לכלול את כולם;
  • ג] למה שמבואר אצלי כי חזון הוא ענין פרטי מיוחד מעניני הנבואה, והלא תמצא שהתנבא נבואות שנקראים 'משא', וזה לא נכלל במלת חזון, והיה לו לומר 'דברי ישעיה', כמו "דברי ירמיהו", לכלול את כולם:
 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בימי עוזיהו וגו'" - בימי ארבעת המלכים האלה ניבא עד שעמד מנשה והרגו

"חזון" - זו היא מראית הנבואה של ישעיהו אשר ראה במראה הנבואה על יהודה וירושלים ואין זה תחלת הספר לומר שכל נבואתו היתה על יהודה וירושלים לבד כי באמת ניבא גם על אומות העולם כו' אלא שבא לומר הנבואה ההיא היתה על יהודה וירושלים וכדרך שאמר משא בבל משא מואב אבל תחלת הספר הוא בשנת מות המלך עוזיהו וגו' ואין מוקדם ומאוחר בסדר והדברים מוכיחים כך שהרי שם נאמר ואשמע וגו' את מי אשלח וגו' למדנו שאז היתה תחלת השליחות

מצודת ציון

"חזון" - ענין ראיה והבטה כמו ותחז בציון עינינו (מיכה ד)ועש"ז נקרא הנביא בשם חוזה כי רואה במראה הנבואה וכאשר יקרא רואה וצופה