מ"ג ירמיהו לא א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות ירמיהו


מ"ג ירמיהו לא · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כה אמר יהוה מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֹּה אָמַר יְהוָה מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה מָצָ֥א חֵן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר עַ֖ם שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב הָל֥וֹךְ לְהַרְגִּיע֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מצא חן" - בעיני דור המדבר

"שרידי חרב" - מצרים והעמלקי והכנעני

"הלוך להרגיעו ישראל" - בהוליכם לנחול ארץ מרגועם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כה אמר ה' מצא חן במדבר", עתה יספר איך יהיה החסד הזה שיתעורר אז להקדים אלהותו עליהם מצד החסד מבלי השקף על הכנתם, והדברים מגבילים, נגד מ"ש למעלה (סי' ב') זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר, שישראל הקדימו לה' תחלה חסד במה שהכירו אלהותו בעוד לא קבלו טובה מאתו, ואח"ז אהבת כלולים בעת שנתקשרו עמו בברית כלולות ועשה להם טובות ונפלאות, ואח"ז הלכו אחריו אל המדבר בגודל בטחונם, וה' ישיב להם גמולם ג"כ, אבל בהפך הסדר מלמעלה למטה, תחלה "מצא עם שרידי חרב חן במדבר", שהנביאים המליצו את הגלות בשם מדבר, כמ"ש והוצאת אותם אל מדבר העמים (יחזקאל סי' כ') והולכתיה המדבר (הושע ב') ושם אחרי שנשארו מהם שרידי חרב, אחרי ההרג והשמדות שיעשו בהם לבסוף ימצא חן במדבר ויוקל הגלות מעליהם, וה' "הלוך להרגיעו", ילך אליהם אל המדבר להמציא להם מרגוע, וזה נגד מ"ש לכתך אחרי במדבר, וכן ילך ה' אליהם אל המדבר, שהוא הגלות שהוא מדבר העמים:

ביאור המילות

"ישראל" הוא נושא המאמר. ישראל עם שרידי חרב מצא חן במדבר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הלוך" - לכן הלך ישראל למקום מרגועם לרשת את הארץ לשבת בה בהשקט

"עם שרידי חרב" - עם ישראל הנשארים מחרב מצרים המתנכלים אותם להמיתם העם ההוא מצא חן בעיני בעת שהלכו אחרי במדבר ארץ לא זרועה

מצודת ציון

"שרידי" - ענין שארית ושיור כמו שריד ופליט (לקמן מב)

"להרגיעו" - ענין מנוחה וההשקט כמו ומצאו מרגוע לנפשכם (לעיל ו)