לדלג לתוכן

מ"ג ירמיהו כג טו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כתיב:
לכן כה אמר יהוה צבאות על הנבאים הנני מאכיל אותם לענה והשקתים מי ראש כי מאת נביאי ירושלם יצאה חנפה לכל הארץ.

מנוקד:
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת עַל הַנְּבִאִים הִנְנִי מַאֲכִיל אוֹתָם לַעֲנָה וְהִשְׁקִתִים מֵי רֹאשׁ כִּי מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם יָצְאָה חֲנֻפָּה לְכׇל הָאָרֶץ.

עם טעמים:
לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ עַל־הַנְּבִאִ֔ים הִנְנִ֨י מַאֲכִ֤יל אוֹתָם֙ לַעֲנָ֔ה וְהִשְׁקִתִ֖ים מֵי־רֹ֑אשׁ כִּ֗י מֵאֵת֙ נְבִיאֵ֣י יְרוּשָׁלַ֔͏ִם יָצְאָ֥ה חֲנֻפָּ֖ה לְכׇל־הָאָֽרֶץ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"לענה" - מין עשב מר

"והשקיתים" - ענין שתיה

"מי ראש" - מי סחיטת עשב מר ששמו ראש כמו וישקני מי ראש (לעיל ח) 

מצודת דוד

"כי מאת וגו'" - על ידיהם יצאה חנופה לכל הארץ רצה לומר כולם מחניפים ליצרם למלאות תאותו

"הנני מאכיל וגו'" - ר"ל אביא עליהם צרות מרובות וגדולות

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לכן, הנני מאכיל אותם לענה" ויקבלו ענשם, "כי מאת נביאי ירושלים יצאה חנופה" שהוא זיוף שאומר בפיו הפך מה שבלבו: