מ"ג ירמיהו כא ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות ירמיהו


<< · מ"ג ירמיהו כא · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואחרי כן נאם יהוה אתן את צדקיהו מלך יהודה ואת עבדיו ואת העם ואת הנשארים בעיר הזאת מן הדבר מן החרב ומן הרעב ביד נבוכדראצר מלך בבל וביד איביהם וביד מבקשי נפשם והכם לפי חרב לא יחוס עליהם ולא יחמל ולא ירחם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאַחֲרֵי כֵן נְאֻם יְהוָה אֶתֵּן אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת עֲבָדָיו וְאֶת הָעָם וְאֶת הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת מִן הַדֶּבֶר מִן הַחֶרֶב וּמִן הָרָעָב בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהִכָּם לְפִי חֶרֶב לֹא יָחוּס עֲלֵיהֶם וְלֹא יַחְמֹל וְלֹא יְרַחֵם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאַחֲרֵי־כֵ֣ן נְאֻם־יְהֹוָ֡ה אֶתֵּ֣ן אֶת־צִדְקִיָּ֣הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עֲבָדָ֣יו ׀ וְאֶת־הָעָ֡ם וְאֶת־הַנִּשְׁאָרִים֩ בָּעִ֨יר הַזֹּ֜את מִן־הַדֶּ֣בֶר ׀ מִן־הַחֶ֣רֶב וּמִן־הָרָעָ֗ב בְּיַד֙ נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֔ל וּבְיַד֙ אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְיַ֖ד מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֑ם וְהִכָּ֣ם לְפִי־חֶ֔רֶב לֹא־יָח֣וּס עֲלֵיהֶ֔ם וְלֹ֥א יַחְמֹ֖ל וְלֹ֥א יְרַחֵֽם׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואחרי כן". ונגד זרוע חזקה זו החרב, אמר "שיתנם ביד נבוכדנצר והכם לפי חרב", ומ"ש "ואת העם" היינו אזרחי ירושלים, "ואת הנשארים" מן האדם שאינם מיושבי ירושלים:

ביאור המילות

"לא יחוס, ולא יחמל, ולא ירחם". כבר בארתי (למעלה י"ג י"ד) ההבדל ביניהם, החוסה, הוא מצד צרכו אל הדבר כמו שחס אדם מלהשחית כליו וקניניו, והחמלה היא מצד שאינו רוצה להשחית הדבר עצמו שיש בו איזה מעלה, והרחמים תהיה מצד התפעלות הנפש מלראות צרת חברו ולא שייך רק על האדם, ונגד מ"ש שיתנם ביד נ"נ אומר שלא יחוס מצד שהם קניניו, ונגד מ"ש שיתנם ביד אויביהם אומר שהאויב לא יחמול כי מצד איבתו אינו חשוב אצלו כלום, ונגד מבקשי נפשו אמר שלא ירחם, כי המבקש נפש מתאכזר ומשחית:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת ציון

"יחוס" - ענין חמלה כמו וחוסה עלי (נחמיה יג)וכפל הדבר במ"ש

<< · מ"ג ירמיהו · כא · ז · >>