מ"ג ירמיהו י יב
<< · מ"ג ירמיהו · י · יב · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עֹשֵׂ֥ה אֶ֙רֶץ֙ בְּכֹח֔וֹ מֵכִ֥ין תֵּבֵ֖ל בְּחׇכְמָת֑וֹ וּבִתְבוּנָת֖וֹ נָטָ֥ה שָׁמָֽיִם׃
תרגום יונתן
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"מכין תבל" - המקומות המיושבות מכין בהם בחכמתו כל הדברים הנצרכים שמה
"נוטה שמים" - אמר בלשון שאלה מנטיות אוהל
"עושה ארץ בכחו" - עתה בא לגמור דבריו שאמר וה' אלהים אמת וגו' ואמר הוא העושה ארץ בכוחו
מצודת ציון
"תבל" - הם המקומות המיושבות מבני אדםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"עושה ארץ, מכין תבל". ארץ הוא כלל הארץ, ותבל הוא חלק הארץ המיושב וההכנה הוא אחר העשיה שהכין אותו אל הישוב, כמ"ש יוצר הארץ ועושה הוא כוננה (ישעיה מ"ה י"ח):
"בחכמתו ובתבונתו", וכן אמר (משלי ג' י"ט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, ושם התבאר מדוע יחס החכמה אל עשיית ארץ והתבונה אל השמים ע"ש:<< · מ"ג ירמיהו · י · יב · >>