מ"ג ירמיהו י יב
לא בדוק
<< · מ"ג ירמיהו · י · יב · >>
כתיב:
עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים.
מנוקד:
עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ מֵכִין תֵּבֵל בְּחׇכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם.
עם טעמים:
עֹשֵׂ֥ה אֶ֙רֶץ֙ בְּכֹח֔וֹ מֵכִ֥ין תֵּבֵ֖ל בְּחׇכְמָת֑וֹ וּבִתְבוּנָת֖וֹ נָטָ֥ה שָׁמָֽיִם׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום יונתן
וְכִדְנָא תֵימְרוּן לְהוֹן אֲנַחְנָא פַּלְחִין לִדְעָבֵיד אַרְעָא בְּחֵילֵי שַׁכְלֵיל תֵּבֵל בְּחוּכְמָתֵיהּ בְּסוּכְלָתָנוּתֵיהּ תְּלָא שְׁמַיָא:
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"תבל" - הם המקומות המיושבות מבני אדם
מצודת דוד
"מכין תבל" - המקומות המיושבות מכין בהם בחכמתו כל הדברים הנצרכים שמה
"נוטה שמים" - אמר בלשון שאלה מנטיות אוהל
"עושה ארץ בכחו" - עתה בא לגמור דבריו שאמר וה' אלהים אמת וגו' ואמר הוא העושה ארץ בכוחומלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"עושה ארץ, מכין תבל". ארץ הוא כלל הארץ, ותבל הוא חלק הארץ המיושב וההכנה הוא אחר העשיה שהכין אותו אל הישוב, כמ"ש יוצר הארץ ועושה הוא כוננה (ישעיה מ"ה י"ח):
"בחכמתו ובתבונתו", וכן אמר (משלי ג' י"ט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, ושם התבאר מדוע יחס החכמה אל עשיית ארץ והתבונה אל השמים ע"ש:
<< · מ"ג ירמיהו · י · יב · >>