מ"ג ירמיהו י יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות ירמיהו


<< · מ"ג ירמיהו י · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עֹשֵׂ֥ה אֶ֙רֶץ֙ בְּכֹח֔וֹ מֵכִ֥ין תֵּבֵ֖ל בְּחׇכְמָת֑וֹ וּבִתְבוּנָת֖וֹ נָטָ֥ה שָׁמָֽיִם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נטה" - (טינדי"ש בלע"ז)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עושה", אבל ה' הוא עשה ארץ ושמים אלה, "הארץ" בכלל "עשה בכחו" וגבורתו, "והתבל" שהוא חלק הארץ המיושב "הכין בחכמתו" שיהיה ראוי לישוב בני אדם, ושכולם ימצאו בם כל צרכיהם, ואת "השמים נטה" עליהם כאהל "בתבונתו", (ואמר עושה ארץ בלשון הווה כי הוא עושה ומכין תמיד ומחדש בכל יום מעשי בראשית על ידי השגחתו התמידית):

ביאור המילות

"עושה ארץ, מכין תבל". ארץ הוא כלל הארץ, ותבל הוא חלק הארץ המיושב וההכנה הוא אחר העשיה שהכין אותו אל הישוב, כמ"ש יוצר הארץ ועושה הוא כוננה (ישעיה מ"ה י"ח):

"בחכמתו ובתבונתו", וכן אמר (משלי ג' י"ט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, ושם התבאר מדוע יחס החכמה אל עשיית ארץ והתבונה אל השמים ע"ש:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מכין תבל" - המקומות המיושבות מכין בהם בחכמתו כל הדברים הנצרכים שמה

"נוטה שמים" - אמר בלשון שאלה מנטיות אוהל

"עושה ארץ בכחו" - עתה בא לגמור דבריו שאמר וה' אלהים אמת וגו' ואמר הוא העושה ארץ בכוחו

מצודת ציון

"תבל" - הם המקומות המיושבות מבני אדם

<< · מ"ג ירמיהו · י · יב · >>