מ"ג ירמיהו יט א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כה אמר יהוה הלוך וקנית בקבק יוצר חרש ומזקני העם ומזקני הכהנים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֹּה אָמַר יְהוָה הָלוֹךְ וְקָנִיתָ בַקְבֻּק יוֹצֵר חָרֶשׂ וּמִזִּקְנֵי הָעָם וּמִזִּקְנֵי הַכֹּהֲנִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הָלֹ֛ךְ וְקָנִ֥יתָ בַקְבֻּ֖ק יוֹצֵ֣ר חָ֑רֶשׂ וּמִזִּקְנֵ֣י הָעָ֔ם וּמִזִּקְנֵ֖י הַכֹּהֲנִֽים׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בקבוק" - צלוחית

"יוצר חרש" - כלומר של יוצר שהוא של חרש

"ומזקני העם" - הלוך עמך ומזקני העם מוסב על הלוך ומזקני העם עמך

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"בקבק" - צלוחית מן יוצר חרס

"ומזקני וגו'" - מוסב על הלוך ור"ל הלוך אתה וגם מזקני העם וגו' ילכו עמך 

מצודת ציון

"בקבק" - כן שם הכלי שפיה צר על כי בעת ישפך ממנה נשמע כעין קול בקבק וכן ובקבק דבש (מלכים א' יד)

"יוצר חרש" - אומן חרס

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הלוך וקנית בקבק", אחר שהורידו בית היוצר והראה לו שבעוד ישראל ביד ה' וברשותו הם דומים כחומר ביד היוצר שאם ישבר הכלי ישוב ויתקנהו ויעשהו כלי אחר, הראה לו עתה משל אחר, שבעת שישראל יצאו מיד ה' ומרשותו ע"י עבודת נכר הם דומים ככלי יוצר שכבר הוסק בכבשן ונגמר שאז אם נשבר אין לו תקנה, וצוהו לקחת בקבוק הוא כלי שנותנים לתוכו דבש ופיו צר, ואחר שנקפא הדבש בתוכו א"א להוציאו רק ע"י שבירת הכלי, וזה משל שהם מלאים עצות רעות ומחשבות מינות שא"א להוציאם מהם ע"י תוכחת הנביאים ובהכרח לשברם כתות לא יחמול, להסיר עצת בליעל ולהתם חטאת.

"ומזקני העם". תקח אתך מזקני העם:

ביאור המילות

"הלוך". נמשך לשתים, הלוך וילכו מזקני העם: