מ"ג ירמיהו ב ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג ירמיהו · ב · ח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הכהנים לא אמרו איה יהוה ותפשי התורה לא ידעוני והרעים פשעו בי והנביאים נבאו בבעל ואחרי לא יועלו הלכו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהוָה וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַכֹּהֲנִ֗ים לֹ֤א אָֽמְרוּ֙ אַיֵּ֣ה יְהֹוָ֔ה וְתֹפְשֵׂ֤י הַתּוֹרָה֙ לֹ֣א יְדָע֔וּנִי וְהָרֹעִ֖ים פָּ֣שְׁעוּ בִ֑י וְהַנְּבִאִים֙ נִבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל וְאַחֲרֵ֥י לֹֽא־יוֹעִ֖לוּ הָלָֽכוּ׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

כַּהֲנַיָא לָא אֲמַרוּ נִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ וּמַלְפֵי אוֹרַיְתָא לָא אֲלִיפוּ לְמֵידַע דְחַלְתִּי וּמַלְכַיָא מְרָדוּ בְמֵימְרִי וּנְבִיאֵי שִׁקְרָא מִתְנַבַּן בְּשׁוּם טַעֲוָתָא וּבָתַר דְלָא יֶהְנוּן לְהוֹן אֲזָלוּ:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ותופשי התורה" - סנהדרין

"והרועים" - המלכים

"נבאו בבעל" - בשם הבעל

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ואחרי לא יועילו הלכו" - הולכים אחר דברים שאין בהם תועלת והם הפסילים שאין בהם ממש

"לא ידעוני" - לא רצו לדעת ולהכיר גודל רוממותי

"והרועים" - המה מלכי ישראל מרדו בי

"והנביאים" - נביאי השקר מתנבאים בשם הבעל

"ותופשי התורה" - הם הסנהדרין אשר עליהם משפטי התורה

"לא אמרו איה ה'" - לא הזהירו לעם לומר איה ה' למה תעזבו אותו

"הכהנים" - אשר עליהם להורות דרכי ה' כמ"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב

מצודת ציון

"ותפשי" - ענין אחיזה כמו כי יתפוש איש באחיו (ישעיהו ג)

"בבעל" - שם עכו"ם

"יועילו" - מלשון תועלת

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הכהנים", חושב ד' מיני מנהיגים הלובשים כתר ההנהגה, כתר תורה, כהונה, מלכות, וכתר שם טוב שהיא הנבואה, "הכהנים" ענינם להוריד השראת השכינה בבית הנבחר והם "לא אמרו איה ה', ותופשי התורה" ראוי שידעו את ה' כי זה תכלית הלימוד והם "לא ידעוני, והרועים" שהם המלכים והשרים "פשעו בי", ואם היו סרים עכ"פ מעלי לצורך איזה תועלת, אבל הם "הלכו אחרי דברים בלתי מועילים", כמ"ש לקמן ועמי המיר כבודו בלא יועיל:

ביאור המילות

"תופשי התורה", התפישה היא האחיזה בכף ובא על בעלי התורה בדרך גנאי, כמו תופש חרב, תופש קשת, תופש מגל, תופש כנור ועוגב, ר"ל שהתורה להם כאומנות וכקרדום לחתוך בה.
 

<< · מ"ג ירמיהו · ב · ח · >>