מ"ג יחזקאל לז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
היתה עלי יד יהוה ויוצאני ברוח יהוה ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הָיְתָה עָלַי יַד יְהוָה וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הָיְתָ֣ה עָלַי֮ יַד־יְהֹוָה֒ וַיּוֹצִאֵ֤נִֽי בְר֙וּחַ֙ יְהֹוָ֔ה וַיְנִיחֵ֖נִי בְּת֣וֹךְ הַבִּקְעָ֑ה וְהִ֖יא מְלֵאָ֥ה עֲצָמֽוֹת׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

שָׁרַת עֲלַי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ וְאַפְקַנִי בְּרוּחַ נְבוּאָה דִי שְׁרַת עֲלַי מִן קֳדָם יְיָ וְאַשְׁרַנִי בְּגוֹ בִקְעֲתָא וְהִיא מַלְיָא גַרְמֵי אֱנָשָׁא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"היתה עלי יד ה' ויוציאני ברוח ה' וגו'" - יד ה' כל יד ה' שבנבואה לשון כפייה הוא שהיתה הרוח כופה אותו לילך כמשתגע אל מקום שהרוח חפץ "והיא מלאה עצמות" - רבותינו אמרו שהיו משבט אפרים שיצאו ממצרים לפני הקץ והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כמו שאמור בדברי הימים

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"והיא מלאה עצמות" - ארז"ל שהיו מבני אפרים שמהרו את הקץ לצאת ממצרים והרגום אנשי גת

"ברוח ה'" - ר"ל ההוצאה היה ברצון המקום לא ברצוני כי אם בעל כרחי

"ויוציאני" - הוציא אותי ממקומי

"יד ה'" - כח חוזק הנבואה 

מצודת ציון

"ברוח" - ענין רצון

"ויניחני" - מלשון הנחה

"הבקעה" - העמק

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(א-ב) "היתה" כבר נחלקו רבותינו אם היה משל או ממש כנודע, ובכל אופן גם אם היה משל, מה שיראה החוזה הוא כאילו נעשה בפועל, ורואה את העתיד כי הוא הווה, והנה "הוציאו ברוח ה' שחל עליו והניח אותו בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות", וחז"ל אמרו שהיו מאלה שכפרו בקץ ושכפרו בתה"מ והיו לפי האמת בלתי ראוים לתחיה, וכבר התבאר בדברי האלהיים כי נשאר בעצמות המת קוסטא דחיותא או הבלא דגרמי שיעשה כשאור בעיסה בזמן התחיה וממנה יבנה הגוף מחדש, עוד אמרו חז"ל עתידי צדיקי דהוי עפרא, כי לפני התחיי' בהכרח ישוב העפר על הארץ ויתבלה הגוף הראשון לגמרי, ואז יצמח מן העפר גוף חדש מעולה מן הראשון, ככל דבר שהעדר קודם להויה, ולא יעשה האפרוח עד בלות הביצה, והחטה אחר בלות הגרעין בעפר, ורק עצם אחד שמו לוז ממנו יצמח בצירוף העפר הבלוי בנין חדש. אמנם פה היו שני שנויים
  • א) שעדיין היו העצמות קיימות ולא נבלו להיות עפר, וכשיחיה יחיה הגוף הראשון, וזה א"א שיעשה הויה בלא העדר,
  • ב) "שהעצמות היו יבשות מאד", ר"ל שלא נשאר בהם רוח החיים והבלא דגרמי וקוסטא דחיותא הנצרך שיהיה כשאור בעיסה, וז"ש "שהבקעה היתה מלאה עצמות, והיו רבות", לא עצם הלוז לבד, כי עדיין היו כולם קיימים.

"והיו על פני הבקעה", ולא היו בקבר כלל שיבלה השאול אותם. וגם "היו יבשות מאד" שלא נשאר בהם הקוסטא דחיותא: