מ"ג יחזקאל כג יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויבאו אליה בני בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא בם ותקע נפשה מהם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּבֹאוּ אֵלֶיהָ בְנֵי בָבֶל לְמִשְׁכַּב דֹּדִים וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּתַזְנוּתָם וַתִּטְמָא בָם וַתֵּקַע נַפְשָׁהּ מֵהֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּבֹ֨אוּ אֵלֶ֤יהָ בְנֵֽי־בָבֶל֙ לְמִשְׁכַּ֣ב דֹּדִ֔ים וַיְטַמְּא֥וּ אוֹתָ֖הּ בְּתַזְנוּתָ֑ם וַתִּ֨טְמָא־בָ֔ם וַתֵּ֥קַע נַפְשָׁ֖הּ מֵהֶֽם׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

וַאֲתוֹ לְוָתָהּ בְּנֵי בָבֶל לְמֶעְבַּד רַחֲמוּ וְסָאִיבוּ יָתָהּ בְּטַעֲוָתְהוֹן וְאִסְתַּאֲבַת בְּהוֹן עַד דְקָצַת נַפְשָׁהּ בְּהוֹן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויבאו אליה בני בבל למשכב דודים" - כרתו יחד ברית ואומר אני שזה נאמר על חזקיה ששמח על מלאכי מרודך בלאדן (ישעיהו לט) והאכילן על שלחנו והראם את כל בית נכותה ודוגמא שאמר הנביא אנשי מחוקה על הקיר לפי שמארץ רחוקה באו ולא היו בני כשדים רגילים אצלם כמו שנאמר שם מארץ רחוקה באו אלי ובשביל ראות פניהם פעם אחת נתחבבו עליו והקפיד הקב"ה על הדבר כמה שנאמר הנה ימים באים ונשא את כל אשר בביתך וגו' (שם) (ובדברי הימים ב לא) ולא כגמול עלי השיב חזקיהו כי גבה לבו ויהי עליו קצף גדול וגומר

"ותקע נפשה מהם" - שמרד בהם יהויקים וצדקיהו ותקע אשלוקי"ר בלע"ז ותקע כמו (בראשית לה) ותקע כף ירך יעקב

"הוקעה" - לשון חבור ותקיעת עץ בארץ הוא וכן בהשתלפו מן הארץ יפול בו ל' קעייה כאשר תאמר ותשרש שרשיה (תהלים פ) לשון קליטה ובכל תבואתי תשרש לשון עקור וכן בסעיפיה פוריה (ישעיהו י) ל' ענפים ומסעף פארה (שם י) לשון קוצץ ענפי העץ ופארותיו

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ותטמא בם" - וכאשר נטמאה בם נמשכה אחריהם וסרתה רצונה מעצמה מסבת האהבה להם רצה לומר מגודל האהבה לא נשאר בה רצון כי הכל עשתה כפי רצונם

"למשכב דודים" - לשכוב עמה בדרך אהבה וחיבה וטמאו אותה במשכב הזנות 

מצודת ציון

"דודים" - ענין אהבה וחבה

"ותקע" - ענין הסרה כמו ותקע כף ירך יעקב (בראשית לב)

"נפשה" - ענין רצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כג) "()" "סגירה"

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויבאו אליה", הם באו תחלה רק "למשכב דדים", ר"ל שבאו ככורתי ברית אהבה ואח"כ "ויטמאו אותה בתזנותם", שכבשום למס עובד.

"ותטמא בם", ר"ל והם למדו תועבות הכשדים ואחר כך "ותקע נפשה מהם" שהתחילו למרוד בם בימי יהויקים וצדקיהו:

ביאור המילות

"ותקע". שרשו יקע ובא על הסרת הדבר ממקומו, ופה על הסרת דבקת הנפש לאהבה אל השנאה, וכן פן תקע נפשי ממך (ירמיה ו' ח'):