לדלג לתוכן

מ"ג יחזקאל כא כט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לכן כה אמר אדני יהוה יען הזכרכם עונכם בהגלות פשעיכם להראות חטאותיכם בכל עלילותיכם יען הזכרכם בכף תתפשו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן הַזְכַּרְכֶם עֲו‍ֹנְכֶם בְּהִגָּלוֹת פִּשְׁעֵיכֶם לְהֵרָאוֹת חַטֹּאותֵיכֶם בְּכֹל עֲלִילוֹתֵיכֶם יַעַן הִזָּכֶרְכֶם בַּכַּף תִּתָּפֵשׂוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לָכֵ֗ן כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ יַ֗עַן הַזְכַּרְכֶם֙ עֲוֺ֣נְכֶ֔ם בְּהִגָּל֣וֹת פִּשְׁעֵיכֶ֗ם לְהֵֽרָאוֹת֙ חַטֹּ֣אותֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל עֲלִילֽוֹתֵיכֶ֑ם יַ֚עַן הִזָּ֣כֶרְכֶ֔ם בַּכַּ֖ף תִּתָּפֵֽשׂוּ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"יען הזכרכם עונכם" - שאתם מחדשין עבירות מיום אל יום ועונותיכם הראשונים נזכרים על ידיהם

"בהגלות פשעיכם" - החדשים

"להראות חטאתיכם" - הישנים

"יען הזכרכם" - לפני לרעה לפיכך

"בכף תתפשו" - ביד מלכא דבבל תתמסרון

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"עלילותיכם" - מעשיכם 

מצודת דוד

"יען הזכרתם" - בעבור שאתם מזכירים עונותיכם לכן תתפשו בכף מלך בבל

"להראות" - למען יהיו נראים חטאתיכם אשר מאז בסבת כל לילותיכם החדשות וכפל הדבר במ"ש

"יען הזכרכם עוונכם" - בעבור שאתם מזכירים עלילותיכם הראשונות במה שאתם מגלים פשעיכם החדשות לעשותם בפרסום

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לכן כה אמר ה', יען הזכרכם עונכם", ר"ל שאתם אינכם כמודה ועוזב, בין מן העונות שהם בסבת הכפירה וההכחשה, שרובם הם נסתרים בלב ואתם מזכירים אותם, וכן "פשעיהם" שהם המרדים הם "נגלות" שאתם מורדים בפרהסיא, וכן "החטאים" שהם בסבת התאוה הם "נראות" לכל "בכל עלילותיכם", שהם הפעולות היוצאות ע"י תכונות הנפש המוסריות, שהמדות והתכונות שלכם שהם שורש לעלילות אלה כולם רעים חטאים, ולכן "יען הזכרכם", כמו שאתם מזכירים עונכם כן אתם נזכרים לרוע במעשה הקסם שבא על מספר השבעה כנ"ל, ולכן "בכף תתפשו" ובא הקסם בכף נבוכדנצר על ירושלים:

ביאור המילות

"עונכם, פשעיכם, חטאיתכם". העון בסבת עוית השכל והכפירה, והפשע הוא המרד, והחטא בסבת התאוה, (אילת השחר כלל שס"ג) עיי"ש:

"הזכרכם". מקור מבנין נפעל:
"עון קץ", עון האחרון המחייב הקץ והכליון, וכן לקמן (ל"ח ה'):