מ"ג יהושע יט מז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות יהושע


<< · מ"ג יהושע יט · מז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויצא גבול בני דן מהם ויעלו בני דן וילחמו עם לשם וילכדו אותה ויכו אותה לפי חרב וירשו אותה וישבו בה ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֵּצֵא גְבוּל בְּנֵי דָן מֵהֶם וַיַּעֲלוּ בְנֵי דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם לֶשֶׁם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי חֶרֶב וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֵּצֵ֥א גְבוּל־בְּנֵי־דָ֖ן מֵהֶ֑ם וַיַּעֲל֣וּ בְנֵי־דָ֠ן וַיִּלָּחֲמ֨וּ עִם־לֶ֜שֶׁם וַיִּלְכְּד֥וּ אוֹתָ֣הּ ׀ וַיַּכּ֧וּ אוֹתָ֣הּ לְפִי־חֶ֗רֶב וַיִּֽרְשׁ֤וּ אוֹתָהּ֙ וַיֵּ֣שְׁבוּ בָ֔הּ וַיִּקְרְא֤וּ לְלֶ֙שֶׁם֙ דָּ֔ן כְּשֵׁ֖ם דָּ֥ן אֲבִיהֶֽם׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וּנְפַק תְּחוּם בְּנֵי דָן מִנְהוֹן וּסְלִיקוּ בְּנֵי דָן וְאַגִיחוּ קְרָבָא עִם לֶשֶׁם וּכְבַשׁוּ יָתָהּ וּמְחוֹ יָתָה לְפִתְגַם דְחֶרֶב וִירִיתוּ יָתָהּ וִיתִיבוּ בָהּ וּקְרוֹ לְלֶשֶׁם דָם כְּשׁוּם דָן אֲבוּהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויצא גבול בני דן מהם" - כאן נטלו קצת ועוד נפל להם גורל במקום אחר רחוק מגבולם ושאר שבטים מפסיקין בינתים

"וילחמו עם לשם" - לאחר זמן בימי עתניאל בן קנז ובימי פסל מיכה כמה שנאמר בספר (שופטים יח ב)

"לשם" - היא ליש האמורה בספר (שופטים יח יד)

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויצא גבול בני דן מהם" - רצה לומר גבול נחלת דן יצא בגורל פחות מהראוי להם ולא הספיק להם ולזה עלו לאחר זה להלחם בלשם והוא ליש האמורה בספר (שופטים יח ז) והיתה מחוץ לגבול ארץ ישראל ולא בגבולה (ובמקצוע צפונית מזרחית היתה מול נחלת נפתלי כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בכורות נה א) ירדן נקרא על שם שיורד מדן והוא לשם והירדן הלא יתחיל במקצוע צפונית מזרחית וזה שאמר הכתוב (שמואל א ג כ) מדן ועד באר שבע ורצה לומר מקצה ארץ ישראל עד קצהו באלכסון כי דן היה במקצוע צפונית מזרחית ובאר שבע היה במקצוע דרומית מערבית כי משל נחלת שמעון היתה שלקחו בהמקצוע ההיא)

מצודת ציון

"וירשו" - מלשון ירושה

<< · מ"ג יהושע · יט · מז · >>