עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כׇּל־מָק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף־רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם נְתַתִּ֑יו כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־מֹשֶֽׁה׃
"כל מקום אשר תדרך כף רגלכם" - כיוצא בו נאמר למשה ושנינו בספרי (פ' עקב) אם ללמד על תחומי ארץ ישראל הרי הוא אומר מהמדבר והלבנון הזה וגו' אם כן למה נאמר אשר תדרך כף רגלכם אף חוצה לארץ משתכבשו את הארץ כל מה שתכבשו מחוצה לארץ יהיה קדוש ויהיה שלכם
(ג - ד)" כל מקום". פסוק זה כבר נזכר בפ' עקב (דברים יא, כד), ובארו חז"ל (ספרי שם) שר"ל שגם אם תדרכו בכ"מ שהוא בארצות שבח"ל לכבשם יהיה שלכם וינהוג בה קדושת הארץ. אבל "מהמדבר" וכו' "שם יהיה גבולכם", שם אתם מצווים לכבוש, וח"ל רשות. וגם אין לכם רשות לכבוש בח"ל עד שתכבשו את א"י. וכבר נודע מדברי חז"ל (ספרי דברים, ז) שאם היה משה עובר וכובש לא היו נצרכים למלחמה, רק בכל מקום מדרך כף רגלם היו האויבים נופלים לפניהם חללים, ועז"א למשה כ"מ אשר תדרוך כף רגלכם, בדריכת הרגלים לבד תקנוהו ותכבשוהו ויהיה שלכם. אולם הגם שגרם החטא והוצרכו עתה למלחמה, דבר ה' לא ישוב ריקם, ואומר שגם עתה "כל מקום אשר תדרוך" כו' "לכם נתתיו כאשר דברתי אל משה". ורק זה תלוי בתנאי אם "מהמדבר" וכו' "יהיה גבולכם", אם תכבשו כל א"י, ושזה היה תלוי בהטבת מעשיהם, כמ"ש (שופטים ג, א) ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל, שע"י שראה כי לבבם איננו שלם עם ה' הניח מן האומות לנסותם. ואם היה לבבם שלם עד שלא היו צריכים לנסיון ואז היו כובשים כל גבולם, אז היה שם הדבר כמו בימי משה לבל יצטרכו לחרב ולמלחמה:
