מ"ג חגי א ו
כתיב:
זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה שתו ואין לשכרה לבוש ואין לחם לו והמשתכר משתכר אל צרור נקוב.
מנוקד:
זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט אָכוֹל וְאֵין לְשׇׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין לְשׇׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב.
עם טעמים:
זְרַעְתֶּ֨ם הַרְבֵּ֜ה וְהָבֵ֣א מְעָ֗ט אָכ֤וֹל וְאֵין־לְשׇׂבְעָה֙ שָׁת֣וֹ וְאֵין־לְשׇׁכְרָ֔ה לָב֖וֹשׁ וְאֵין־לְחֹ֣ם ל֑וֹ וְהַ֨מִּשְׂתַּכֵּ֔ר מִשְׂתַּכֵּ֖ר אֶל־צְר֥וֹר נָקֽוּב׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום יונתן
רש"י
"אכול ואין לשבעה" - בעון ביטול מנחות
"שתו ואין לשכרה" - שניטל טעם היין לפי שבטלו הנסכים
"לבוש ואין לחום לו" - בעון בגדי כהונה שבטלו
"והמשתכר משתכר אל צרור נקוב" - כל ריוח שאתם עושים הולך וכלה כנותן מעותיו בקשר בגד נקובמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"לשכרה" - מלשון שכרות
"לחום" - מלשון חמימות
"והמשתכר משתכר" - מלשון שכר וריוח
"צרור" - ענין קשר כמו צרור הכסף (משלי ז)
"נקוב" - מלשון נקב וחור
מצודת דוד
"לבוש" - ר"ל הנה לבשתם לבוש ואינו כדאי להחם לו ואע"פ שמדרך העולם היה ראוי לחמם
"והמשתכר" - ומי שהוא משתכר במקח וממכר וכדומה הנה אין בו ברכה וכאלו משימו בצרור בגד הנקוב מתחת וכמו שיכנס כן יצא
"אכול" - אתם אוכלים מאכל ואין בו לשבעה כי המארה נשתלחה במעיים
"ואין לשכרה" - אינו כדאי לשכר כי חלף טעם היין
"זרעתם הרבה" - הנה הרבה זרעתם ומעט הבאתם אל הבית פחות ממה שזרעתם כי לא צמחה השדהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות