מ"ג ויקרא כב י
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכׇל־זָ֖ר לֹא־יֹ֣אכַל קֹ֑דֶשׁ תּוֹשַׁ֥ב כֹּהֵ֛ן וְשָׂכִ֖יר לֹא־יֹ֥אכַל קֹֽדֶשׁ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְכָל חִילוֹנַי לָא יֵיכוֹל קוּדְשָׁא תּוֹתָבָא דְּכָהֲנָא וַאֲגִירָא לָא יֵיכוֹל קוּדְשָׁא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְכָל חִילוֹנֵי לָא יֵיכוּל קוּדְשָׁא בַּר יִשְרָאֵל דְהוּא תּוֹתָבָא דְכַהֲנָא וְאַגִירָא לָא יֵיכוּל קוּדְשָׁא: |
רש"י
"תושב כהן ושכיר" - תושבו של כהן ושכירו לפיכך תושב זה נקוד פתח לפי שהוא דבוק ואיזהו תושב זה נרצע שהוא קנוי לו עד היובל ואיזהו שכיר זה קנוי קנין שנים שיוצא בשש בא הכתוב ולמדך כאן שאין גופו קנוי לאדוניו לאכול בתרומתו
[טו] ואיזהו שכיר זה הקנוי קנין שנים. וקאמר בגמרא דקדושין (דף ד.) לכתוב "תושב" דקנוי קנין עולם לא יאכל בתרומה, ומכל שכן קנוי קנין שנים דלא יאכל בתרומה, ומתרץ דאם כן הייתי אומר "תושב" קנוי קנין שנים, אבל קנוי קנין עולם יאכל בתרומה, לכך כתב "שכיר" דהוא קנוי קנין שנים, ולמד על "תושב" שהוא קנוי קנין עולם:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר – תּוֹשָׁבוֹ שֶׁל כֹּהֵן וּשְׂכִירוֹ. לְפִיכָךְ תּוֹשַׁב זֶה נָקוּד פַּתָּח, לְפִי שֶׁהוּא דָּבוּק. וְאֵיזֶהוּ תּוֹשָׁב? זֶה נִרְצָע, שֶׁהוּא קָנוּי לוֹ עַד הַיּוֹבֵל. וְאֵיזֶהוּ שָׂכִיר? זֶה קָנוּי קִנְיַן שָׁנִים, שֶׁיּוֹצֵא בְּשֵׁשׁ; בָּא הַכָּתוּב וְלִמֶּדְךָ כָּאן, שֶׁאֵין גּוּפוֹ קָנוּי לַאֲדוֹנָיו לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתוֹ.
רשב"ם
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת אמור פרק ד (עריכה)
"זר"-- אין לי אלא ממזר. מנין אפילו לוי? אפילו ישראל? תלמוד לומר "וכל זר".
"לא יאכל"-- אין אכילה פחותה מכזית.
"קדש"-- מה "קדש" האמור להלן (דברים כו, יג) בקדשי הגבול הכתוב מדבר, אף "קדש" האמור כאן-- בקדשי הגבול הכתוב מדבר.
[יז] "תושב"-- זה קנוי קנין עולם. "ושכיר"-- זה קנוי קנין שנים. יאמר "תושב"! מה תלמוד לומר "שכיר"?! אם הקנוי קנין עולם אינו אוכל, הקנוי קנין שנים יאכל?! אילו כן הייתי אומר "תושב" זה קנוי קנין שנים, וכשהוא אומר "שכיר" -- בא "שכיר" ולימד על ה"תושב" שהוא קנוי קנין עולם.
[יח] ר' ישמעאל אומר, נאמר כאן "תושב ושכיר" ונאמר "תושב ושכיר" בפסח (שמות יב, מה). מה "תושב ושכיר" האמור בפסח פסל בו את הערל, אף "תושב ושכיר" האמור כאן-- יפסל בו את הערל. ר' עקיבא אומר, אינו צריך! הרי הוא אומר "איש איש"-- לרבות את הערל.