מ"ג ויקרא יב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג ויקרא יב · ה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואם נקבה תלד וטמאה שבעים כנדתה וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִם־נְקֵבָ֣ה תֵלֵ֔ד וְטָמְאָ֥ה שְׁבֻעַ֖יִם כְּנִדָּתָ֑הּ וְשִׁשִּׁ֥ים יוֹם֙ וְשֵׁ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב עַל־דְּמֵ֥י טׇהֳרָֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאִם נוּקְבְּתָא תְלִיד וּתְהֵי מְסָאֲבָא אַרְבְּעַת עֲשַׂר כְּרִיחוּקַהּ וְשִׁתִּין וְשִׁתָּא יוֹמִין תִּתֵּיב עַל דַּם דְּכוּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִין בְּרַת נוּקְבָא תְלִיד וּתְהֵי מְסָאֲבָא אַרְבֵּסְרֵי יוֹמִין רְצִיפִין הֵי כְּרִיחוּקָהּ וּבַחֲמֵיסַר תִּישְׁתְּרֵי וְשִׁיתִּין וְשִׁיתָּא יוֹמִין רְצִיפִין תְהֵי עַל דְמָהָא דַכְיָין:

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שבועים" כי המותרות ירבו בלידת הנקבה:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואם נקבה תלד. טעם שהוצדך לומר תלד ולא סמך למה שזכר וילדה. אמרו בתורת כהנים וזה לשונם אין לי אלא נקבה מנין לרבות טומטום ואנדרוגינוס תלמוד לומר ואם נקבה תלד אין הדבר תלוי אלא בלידה ע"כ, ואין אני חולק על דבריהם ח"ו אלא כמוסיף, כי מאומרו ואם נקבה ולא אמר וכי תלד נקבה או ולנקבה וגו' נתכוון לומר אפילו אינה ודאי נקבה אלא ואם נקבה פירוש ספק, ואם כן נתרבו טומטום ואנדרוגינוס כי ספק הוא ולא היה צריך לומר תלד. ואולי כי אמר תלד לרבות אנדרוגינוס למאן דאמר (ביכורים פ"ד מ"ב) ברי' בפני עצמו שלא היה נשמע מתיבת ואם נקבה שהרי יש בו ודאי צד זכרות. ואולי כי תנא דתורת כהנים כן סובר שמרבה טומטום מתיבת ואם ואנדרוגינוס מריבוי תלד, וסובר כמאן דאמר בריה בפני עצמה, ולזה אמר תלמוד לומר ואם נקבה תלד ולא הספיק לומר תלמוד לומר תלד. אלא שצריך ליישב הכתוב למאן דאמר אנדרוגינוס ספק למה הוצרך לומר תלד. ואולי שגם למאן דאמר ספק לא יספיק לימוד אחד לשניהם מטעם כי ספיקו של טומטום הוא ספק שאפשר שיתברר וימצא נקבה ולזה יש לחוש לו, מה שאין כן ספיקו של אנדרוגינוס שהוא עומד כמו כן לעולם, ולזה הוצרכו ב' רבויים. ולמה שאמרו בריש פרק בתרא דיומא (עד א) כי לא אתי קרא לספק משום דקמי שמיא גליא אם זכר אם נקבה. אם כן טומטום תתחייב לומר שאין טומאתו כנקבה אלא מדבריהם, ומעתה גם אנדרונגינוס אינו אלא מדבריהם ממה שהשוה אותם התנא יחד כשם שטומטום אינו אלא אסמכתא גם אנדרוגינוס אינו אלא מדבריהם ואסמכוה, ולחומרא נלכו בו ולא לקולא כמו שאמרו בפרק יש נוחלין (ב"ב קכז א) אהא דתנן המפלת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה ע"כ. פירוש ימי טוהר דזכר וימי טומאה דנקבה לחומרא שבשניהם יעויין שם דבריהם. וכפי זה אומרו ואם נקבה תלד שאנו מרבים הספיקות אינו אלא להסמוך לה שהוא וטמאה שבועיים אבל ימי טוהר אין לה אלא כימי זכר שאם ראתה מיום ארבעים ללידתה אין לה משפט דם טוהר:

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] 'נקבה' -- אין לי אלא נקבה; מנין לרבות טומטום ואנדרוגניס?    תלמור לומר "ואם נקבה תלד וטמאה"-- אין הדבר תלוי אלא בלידה.


[ב] שאלו תלמידיו את ר' יהודה בן רועץ, שומעים אנו 'וטמאה שבעים', יכול תהיה טמאה שבעים?! אמר להם, טימא וטיהר בזכר וטימא וטיהר בנקבה. מה ימי טהרתה כפלים בזכר -- אף ימי טומאתה כפלים בזכר.

לאחר שנפטרו יצא ומחזר אחריהם. אמר להם לא הייתי צריך להזקק לכם מפני שיש אם למקרא. אלא זו תשובה לדבר: טימא וטיהר בזכר, טימא וטיהר בנקבה; מה ימי טהרתה כפלים בזכר -- אף ימי טומאתה כפלים בזכר.

או כלך לדרך זו: זכר שימי טהרתו מעוטים -- ימי טומאתו מעוטים, נקבה שימי טהרתה מרובים -- אינו דין שיהיו ימי טומאתה מעוטים?!    תלמור לומר "וטמאה שבועים כנדתה"-- שני שבועים שהם י"ד יום.


[ג] "וששים יום" -- יכול בין סמוכים בין מפוזרים?    תלמור לומר "יום" -- מה יום כולו אחד אף ששים כולם אחד. יכול ששים סמוכים וששה בין סמוכים בין מפוזרים?    תלמור לומר "וששים יום וששת ימים" -- מה ששים סמוכים אף ששה סמוכים.

"ששים יום וששת ימים" מה תלמוד לומר? זכר שימי טומאתה מעוטים-- ימי טהרתה מעוטים, נקבה שימי טומאתה מרובים אינו דין שיהיו ימי טהרתה מעוטים?! תלמוד לומר "וששים יום וששת ימים"


[ד] "תשב"-- להביא את המקשה בתוך שמונים של נקבה שכל דמים שהיא רואה טהורים עד שיצא הולד. ור' אליעזר מטמא.

  • אמרו לו לר' אליעזר, ומה אם במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד -- היקל בשופי שלאחר הולד, מקום שהיקל בקישוי שלפני הולד -- אינו דין שנקל בקישוי של אחר הולד?!
  • אמר להם דיו לבא מן הדין להיות כנידון! ממה היקל עליה? מטומאת זיבה! אבל טמאה היא טומאת נדה!
  • אמרו לו, הרי אנו משיבים אותך בלשון אחרת: מה אם במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד -- היקל בקישוי מבשופי, מקום שהיקל בשופי של אחר הולד -- אינו דין שניקל בקישוי מבשופי?!
  • אמר להם אפילו אתם משיבים אותי כל היום -- דיו לבא מן הדין להיות כנידון! מה קישוי הראשון טמאה נדה -- אף קישוי האחרון טמאה נדה!


"על דמי טהרה"-- אף על פי שרואה.

<< · מ"ג ויקרא · יב · ה · >>