מ"ג ויקרא ו טז

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכׇל־מִנְחַ֥ת כֹּהֵ֛ן כָּלִ֥יל תִּהְיֶ֖ה לֹ֥א תֵאָכֵֽל׃

אונקלוס:	וְכָל מִנְחָתָא דְּכָהֲנָא גְּמִיר תְּהֵי לָא תִתְאֲכִיל׃
ירושלמי (יונתן):	וְכָל מִנְחָתָא דְכַהֲנָא גְמִירָא תִּתְסַדֵר וְתִיהֱוֵי לָא תִתְאַכָל:

"כליל" - כולה שוה לגבוה

[ד] "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאָכֵל"-- מנחת כהנת נאכלת, מנחת כהן אינה נאכלת.

אין לי אלא מנחת חובתו; מנחת נדבתו מנין? תלמוד לומר 'כל מנחת כהן'.
אין לי אלא כולה; מקצתה מנין? תלמוד לומר "תהיה"-- אפילו כל שהוא.
אין לי אלא העליונה ב'כליל תקטר' והתחתונה ב'לא תאכל'; מנין העליונה ב'לא תאכל' והתחתונה ב'כליל תקטר'? תלמוד לומר "כליל" (ויקרא ו, טו) "כליל" (שם טז,) לגזירה שוה.

ר' אליעזר אומר "כליל תהיה לא תאָכֵל"-- כל שבכליל; ליתן לא תעשה על אכילתן.