מ"ג הושע יב טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות הושע


<< · מ"ג הושע יב · טו

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הכעיס אפרים תמרורים ודמיו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו אדניו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הִכְעִיס אֶפְרַיִם תַּמְרוּרִים וְדָמָיו עָלָיו יִטּוֹשׁ וְחֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הִכְעִ֥יס אֶפְרַ֖יִם תַּמְרוּרִ֑ים וְדָמָיו֙ עָלָ֣יו יִטּ֔וֹשׁ וְחֶ֨רְפָּת֔וֹ יָשִׁ֥יב ל֖וֹ אֲדֹנָֽיו׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

מַרְגְזִין דְבֵית אֶפְרַיִם מוֹסָפִין לְמֶחְטִי וְחוֹבַת דַם זַכַּאי דַאֲשֵׁיד עֲלוֹהִי יְתוּב וְחִסוּדֵיהּ יְתוּב לֵיהּ רִבּוֹנֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הכעיס אפרים" - לבוראו לבזות את נביאיו ולבגוד בו

"תמרורים" - הם לו כי דמיו אשר שפך בהחטיאו את ישראל להצמיד לע"ז והמחטיאו לאדם קשה לו מן ההורגו כאשר אנו למידין מעמון ומואב שהטעו את ישראל להצמד לבעל פעור וענשן הכתוב יותר ממצרי ואדומי שטבעום בנהר ויצאו בחרב לקראתם

"עליו יטוש" - עליו יטילם הקב"ה

"וחרפתו" - שחירף את שלמה כענין שנאמר (מלכים א יא) וירם יד במלך שהוכיחו ברבים על אשר בנה שלמה את המלוא כדמפורש בחלק

"ישיב לו אדוניו" - הקב"ה שהרי הוא הרע לעשות יותר ממנו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הכעיס אפרים תמרורים", בתשובות האלה שהם דברי לצנות היורדים חדרי בטן, הכעיסו את המוכיחים ולעגו עליהם בדברי תמרורים אלה, "ודמיו". שיעור הכתוב, "אדוניו! דמיו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו", כי הם הרגו את המלכים בעבור חטא ע"ז שעבדו, כמו שהרגו את בית ירבעם ובית אחאב ויתר מלכים בחטא זה, ואחר שהרגוהו שבו הם בעצמם להחזיק בעבודת הבעל והעגלים, וא"כ הלא הרגוהו ברצח ובחנם, עפ"ז יצייר המליץ, כאילו "אדוניו" שהוא המלך הנרצח עמד מקברו "ונוטש עליו את דמיו", שמשליך את דמו הנשפך בחנם על העם שרצחוהו, "וישיב לו את חרפתו" החרפה שחרפוהו בעת רצחוהו על שעבד ע"ז, ישיב לו עתה את החרפה אל חיקו ויחרף אותו, ומעתה יספר הדברים שידבר אליו אדוניו הנרצח:

ביאור המילות

"תמרורים". כעס רע ומר:

"יטוש". מענין ויטוש על מחנה שיניח דמיו עליו, ושם אדוניו הוא נושא המאמר כולו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וחרפתו" - מה שחרף כלפי מעלה להחליפו בעגלי הזהב הנה האל הוא אדוניו ומושל בו וגמול מעשיו ישיב לו

"ודמיו" - לכן הדם ששפך יתפשט עליו לקחת נקם

"הכעיס" - ר"ל אחר שכל זה ידוע לאפרים ועכ"ז הכעיס לה' במעשים רעים

מצודת ציון

"תמרורים" - מלשון מר

"יטוש" - ענין התפשטות כמו ויטוש על המחנה (במדבר יא)