מ"ג דניאל ז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג דניאל ז · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה חזה הוית עד די מריטו גפיה ונטילת מן ארעא ועל רגלין כאנש הקימת ולבב אנש יהיב לה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גַפַּיהּ וּנְטִילַת מִן אַרְעָא וְעַל רַגְלַיִן כֶּאֱנָשׁ הֳקִימַת וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
קַדְמָיְתָ֣א כְאַרְיֵ֔ה וְגַפִּ֥ין דִּֽי־נְשַׁ֖ר לַ֑הּ חָזֵ֣ה הֲוֵ֡ית עַד֩ דִּי־מְּרִ֨יטוּ גפיה גַפַּ֜הּ וּנְטִ֣ילַת מִן־אַרְעָ֗א וְעַל־רַגְלַ֙יִן֙ כֶּאֱנָ֣שׁ הֳקִימַ֔ת וּלְבַ֥ב אֱנָ֖שׁ יְהִ֥יב לַֽהּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה" - היא כאריה ולה כנפי נשר זו היא מלכות בבל שהיתה מושלת באותה שעה וכך ראה אותה ירמיהו שנאמר עלה אריה מסבכו (ירמיהו ד ז) ואומר הנה כאשר ידאה וגו' (שם מח)

"עד די מריטו גפה" - נמרטו כנפיה זו היא רמז למפלתה

"ונטילת מן ארעא" - ל' נסתלק מן הארץ רמז שתבטל המלכות מן הארץ

"ולבב אנש" - ל' חלשות כמו ידעו הגוים אנוש המה סלה

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"קדמיתא" - הראשונה תארה כאריה ולה כנפים כשל נשר

"חזה" - רואה הייתי עומדת על עמדה עד אשר נתלשו כנפיה ונשאת מן הארץ ממקום איתן וחוזק מעמדה בעזר טיסת כנפיה שהנה להועיל לבל תפול

"ועל רגלין" - ועמדה על רגליה לבד כבן אדם כי מעתה לא היה לה עוד עזר מטיסת הכנפים לעמוד בחוזק רב

"ולבב" - וניתן לה לבב בן אדם שאין לה לב אמיץ כלב האריה והוא מרמז על מלכות בבל שנאמר בנבוכדנצר עלה אריה מסובכו (ירמיהו ד') ואף עליו נאמר הנשר הגדול (יחזקאל יז) וסופה עדי אובד

מצודת ציון

"מריטו" - תלשו כמו ואמרטה משער ראשי (עזרא ט)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"קדמיתא כאריה," הראשונה שעלתה מן הים [כי לא עלו כא' רק זאח"ז] היה בצורת אריה, וכבר פי' חז"ל שרומז על מלכות בבל שמשלה אז, והיא היתה מולכת בכפה כאריה שהוא גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל והוא מלך על כולם, כי האחרים היו פחותים ממנו כמו שהתבאר בחלום נבוכדנצר שהוא רישא דדהבא, והתבאר במרכבת יחזקאל שראה את החיה הזאת גם למעלה בצורת אריה, שכן אשור ובבל היה דגלם צורת אריה, עלה אריה מסבכו, ה' כאריה ישאג, כמש"ש." וגפי די נשר לה," זה מורה על מעופו בקלות לכבוש את העולם [כמ"ש חבקוק א'] כנשר חש לאכול, ויחזקאל המשילו לנשר ארך הכנפים," חזי הוית עד די מריטו גפיה," בעת שראה מלכות בבל כבר היו כנפיו נמרטים, כי בימי בלשאצר לא עשו חיל ולא נשאו כנפים עוד לכבוש ארצות ומדי ופרס לחמו בשעריהם ולא עצרו כח נגדם שכבר היו כנפיהם מרוטות בעת ההיא, "ונטילת מן ארעא," ראה מיתת בלשאצר שניטל מן האדמה ונהרג, ועל רגליו כאנש הקימת, אז לא היתה עוד ארי טורף ושואג כי הוקמו על שתי רגלים שהם בבל וכשדים לבד ולא בתואר אריה רק בתואר רגלי אנוש חלושים ורפויי כח, ואח"כ "ולבב אנש יהיב לה", נעשו חלשים ורכי לבב כבני אדם, כי אח"כ נשבת כל גבורתם ונשבתו מהיות עוד בין החיות:

<< · מ"ג דניאל · ז · ד · >>