מ"ג דניאל ד טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות דניאל


<< · מ"ג דניאל ד · טז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אדין דניאל די שמה בלטשאצר אשתומם כשעה חדה ורעינהי יבהלנה ענה מלכא ואמר בלטשאצר חלמא ופשרא אל יבהלך ענה בלטשאצר ואמר מראי [מרי] חלמא לשנאיך [לשנאך] ופשרה לעריך [לערך]

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָה וְרַעְיֹנֹהִי יְבַהֲלֻנֵּהּ עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר בֵּלְטְשַׁאצַּר חֶלְמָא וּפִשְׁרֵא אַל יְבַהֲלָךְ עָנֵה בֵלְטְשַׁאצַּר וְאָמַר מראי [מָרִי] חֶלְמָא לשנאיך [לְשָׂנְאָךְ] וּפִשְׁרֵהּ לעריך [לְעָרָךְ].

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֱדַ֨יִן דָּֽנִיֵּ֜אל דִּֽי־שְׁמֵ֣הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֗ר אֶשְׁתּוֹמַם֙ כְּשָׁעָ֣ה חֲדָ֔ה וְרַעְיֹנֹ֖הִי יְבַהֲלֻנֵּ֑הּ עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֗ר בֵּלְטְשַׁאצַּר֙ חֶלְמָ֤א וּפִשְׁרֵא֙ אַֽל־יְבַהֲלָ֔ךְ עָנֵ֤ה בֵלְטְשַׁאצַּר֙ וְאָמַ֔ר מָרִ֕אי חֶלְמָ֥א לשנאיך לְשָֽׂנְאָ֖ךְ וּפִשְׁרֵ֥הּ לעריך לְעָרָֽךְ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אדין דנייאל אשתומם" - שתק

"ורעינוהי" - ומחשבותיו

"יבהלוניה" - שהיה ירא לפתור לו חלום

"מרי" - אדוני אמרו רבותינו מארי חלמא לשנאך קדש הוא תלה עיניו להקב"ה ואמר חלום זה יתקיים על שנאך זה וא"ת לנבוכדנצר אמר והלא ישראל שונאו אפשר שיקללם

"לערך" - לשונאך כמו ויהי ערך (שמואל א כה)

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אשתומם" - עמד מושתק ובתמהון כערך שעה אחת ומחשבותיו הבהילו אותו

"חלמא" - החלום והפתרון אל יבהילו אותך וכאומר הלא לא עליך המה

"מרי" - אדוני החלום יקוים בשונאך והפתרון באויבך והוא כפל ענין במ"ש

מצודת ציון

"אשתומם" - ענין תמהון ושתיקה כמו משמים בתוכם (יחזקאל ג)

"לערך" - לשונאך כמו ויהי ערך (שמואל א כה)

<< · מ"ג דניאל · ד · טז · >>