מ"ג דברי הימים א ב ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג דברי הימים א ב · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ובני כרמי עכר עוכר ישראל אשר מעל בחרם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּבְנֵי כַּרְמִי עָכָר עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מָעַל בַּחֵרֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּבְנֵ֖י כַּרְמִ֑י עָכָר֙ עוֹכֵ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מָעַ֖ל בַּחֵֽרֶם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובני כרמי עכר" - ולמה אני קורהו עכר והלא עכן שמו (ומפורש) לפי שהוא עכר את ישראל שעבר על החרם ונפלו על ידו ל"ו (אלף[1]) איש והוא מה שפירשתי שכל מה שיכול לספר בגנות מספר (ואעפ"כ) (ס"א ועל כן לא) יצא מלכות מהם

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"ובני כרמי" - כרמי היה בן זבדי והוא זמרי בן זרח ואף שאחד היה אמר ובני כי כן דרך לשון המקרא כמו ובני דן חושים (בראשית מ"ו) ורבים כמוהו

"עכר" - הוא עכן וקראו לגנאי כאמור כי היה עוכר ישראל בדבר אשר מעל בחרם בימי יהושוע ועי"ז נסו ישראל לפני האויב ונפלו בחרב

מצודת ציון

"עוכר" - ענין בלבול והשחתה כמו עכרתם אותי (בראשית לד)

"מעל" - ענין חטא ופשע


  1. ^ ט"ס, בפסוק נאמר [יהושע ז-ה] "ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש".