"לקח" - כמו זכור שמור הלוך
"מצד ארון ברית ה'" - נחלקו בו חכמי ישראל בב"ב יש מהם אומרים דף היה בולט מן הארון מבחוץ ושם היה מונח ויש אומרים מצד הלוחות היה מונח בתוך הארון
"והיה שם בך לעד" יעיד שידעתי שתעזבו את תורת האל ית' שבשביל זה הוצרכתי לשים ספר תורה אחד במקום שלא יכנס שם אדם זולתי כ"ג אחת בשנה ויעיד זה הספר שכל מה שימצא כתוב בספר התורה שימצאו ביד צדיקי הדור הן הן הדברים שנאמר לו למשה מסיני בלי תוספת וחסרון ובזה לא יולד ספק לכם עליהם. אמנם הספד שמצא חלקיהו נראה שהיה הספר שנתן משה אל הכהנים נושאי ארון ברית ה' שהוזכר למעלה שהיה פרשת המלך בלבד ובו כתב יהושע הברית שחדש עם ישראל בשכר שקבלו עליהם בו לעבוד את האל יתעלה באמת ובתמים שהוא בעיון ובמעשה וכשקרא בו יאשיהו וראה שרחקו מכל זה חרד ודרש את ה' על זאת:
(כה) "ויצו משה את הלוים וגו' לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' והיה שם בך לעד" שגם בצד הארון תהיה לעד לחזק הדבר: כי אנכי ידעתי את מריך וגו' הוא נתינת טעם למה שכתבה בספר. ומה שאומר:
הערות
(כה - כו) "ויצו משה את הלוים נשאי ארון ברית ה'". לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' והיה שם בך לעד, אדון הנביאים ידע כי יקומו בדורות הבאים הרבה כתות ממינים ואפיקורסים אשר ירצו להפיל יסודי התורה ומשם יפרדו לכמה ראשים, יש יכחישו תורה שבע"פ ויש יעפילו להגיה את התורה כמו שנמצא מינים בזמנינו שהעיזו לאמר שהתורה נפלו בה טעותים חלילה, ויש מעיזים לאמר שנתנה לפי העת והמקום ורשות בכל דור ודור להוסיף ולשנות לפי מצב הדור, לכן אמר תקחו את ס"ת ותניחו אותה אצל הארון בבית קה"ק ששם אין אדם נכנס אלא כ"ג ביוה"כ, וא"כ אין נכנס שם אדם שיאמרו שהוא זייף דבר, וגם לא יוכלו לאמר שנתנה לפי העת והמקום כי הניחה חתומה ושלמה אצל הארון בל יוסיפו ובל יגרעו בה בשום זמן מן הזמנים, וז"ש והיה שם בך לעד, שם דוקא במקום זה יהיה לעד לדורות הבאים:
