מ"ג דברים לא י
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְצַ֥ו מֹשֶׁ֖ה אוֹתָ֣ם לֵאמֹ֑ר מִקֵּ֣ץ ׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים בְּמֹעֵ֛ד שְׁנַ֥ת הַשְּׁמִטָּ֖ה בְּחַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּפַקֵּיד מֹשֶׁה יָתְהוֹן לְמֵימַר מִסּוֹף שְׁבַע שְׁנִין בִּזְמָן שַׁתָּא דִּשְׁמִטְּתָא בְּחַגָּא דִּמְטַלַּיָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּפַקֵיד משֶׁה יַתְהוֹן לְמֵימָר בְּסוֹף שְׁבַע שְׁנִין בְּאִשׁוֹנֵי שַׁתָּא דִשְׁמִיטָתָא בְּחַגָא דִמְטָלַיָא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(י) "ויצו משה אותם לאמר". מה שצרף הכהנים והזקנים במצוה הזאת, מפני שקריאת פ' הקהל יחיד קורא אותה, ואם היה מצוה הכהנים היה הקורא כה"ג, ואם צוה הזקנים
היה הקורא האב"ד, לכן צוה שניהם, שיקרא אחד שעל גבי שניהם שהוא המלך כמבואר במשנה סוטה שהמלך היה הקורא: "מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה". אלו אמר
מקץ שבע שנים, הייתי אומר שהקריאה תהיה אחת לשבע שנים, באיזה שנה שיהיה, לכן אמר במועד שנת השמטה, ואם אמר רק במועד שנת השמטה, הייתי אומר במועד
שבהתחלת שנת השמטה, לכן כתב מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה כשתכלה שנת השמטה במועד הנכנס בשנה שלאחריה, ולמה קורא אותה שנת השמטה אף שכלתה בר"ה,
רק שעדיין נוהגת השמטה בספיחים כדפי' רש"י: "מקץ שבע שנים". מבאר הדברים שבשבילם תפעול הקריאה עד שתהיה נקבעת בלב השומעים. א) שהקריאה הזאת היא אחת
לשבע שנים וטבע האדם להתעורר מדבר שהוא בא לזמן רחוק. ב) "במעד שנת השמטה בחג הסכות". העת המוכשרת שתפעל בהם השמיעה, מפני ששנת השמטה היתה שבת
הארץ לה' שידעו כי לה' הארץ, והארץ היא ג"כ קדש, וגם לא התעסקו כל השנה בעבודת האדמה, ועסקו בתורה, ואף שכלתה השמטה בר"ה אבל היה ר"ה ויוכ"פ ועסקו בסוכה ובד'
מינים: