מ"ג דברים כ יד
כתיב:
רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבז לך ואכלת את שלל איביך אשר נתן יהוה אלהיך לך.
מנוקד:
רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כׇּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ.
עם טעמים:
רַ֣ק הַ֠נָּשִׁ֠ים וְהַטַּ֨ף וְהַבְּהֵמָ֜ה וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בָעִ֛יר כׇּל־שְׁלָלָ֖הּ תָּבֹ֣ז לָ֑ךְ וְאָֽכַלְתָּ֙ אֶת־שְׁלַ֣ל אֹיְבֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛ן יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לָֽךְ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לְחוֹד נְשַׁיָּא וְטַפְלָא וּבְעִירָא וְכֹל דִּיהֵי בְקַרְתָּא כָּל עֲדָאַהּ תִּבּוֹז לָךְ וְתֵיכוֹל יָת עֲדַי סָנְאָךְ דִּיהַב יְיָ אֱלָהָךְ לָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לְחוֹד נְשַׁיָא וְטַפְלָא וּבְעִירָא וְכָל דִּיהֵי בְקַרְתָּא כָּל עֲדָאָהּ תִּיבְזוּן לְכוֹן וְתֵיכְלוּן יַת עֲדֵי סַנְאֵיכוֹן דִּיהַב יְיָ אֱלָהָכוֹן לְכוֹן: |
מלבי"ם - התורה והמצוה
קכא.
והכית את כל זכורה . ר"ל הגדולים.
והטף , תבוז . אף טף זכרים. דא"ל (=דאין לומר) טף של נשים, דזה אין צריך, דכל שכן מנשים גדולות; והראיה ממדין.
ומ"ש את כל שללה תבוז , מפני שהיה סברא שהשלל אסור.
והנה לדעת החינוך, שמ"ש "דאפילו כתלי דחזירי הותר, הוא גם ביתר מלחמות”, הוא פשוט דצריך לאשמעינן. אך להרמב"ן, שזה רק במלחמת ז' עמים - י"ל שהיה עולה על הדעת, שצריך להקדיש לשמים, או שיש בזה משום גזל.