מ"ג דברים כה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



<< · מ"ג דברים כה · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ארבעים יכנו לא יסיף פן יסיף להכתו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַרְבָּעִ֥ים יַכֶּ֖נּוּ לֹ֣א יֹסִ֑יף פֶּן־יֹסִ֨יף לְהַכֹּת֤וֹ עַל־אֵ֙לֶּה֙ מַכָּ֣ה רַבָּ֔ה וְנִקְלָ֥ה אָחִ֖יךָ לְעֵינֶֽיךָ׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
אַרְבְּעִין יַלְקֵינֵיהּ לָא יוֹסֵיף דִּלְמָא יוֹסֵיף לְאַלְקָיוּתֵיהּ עַל אִלֵּין מַחָא רַבָּא וְיֵיקַל אֲחוּךְ לְעֵינָךְ׃
ירושלמי (יונתן):
אַרְבְּעִין יַצְלִיף וְחָסִיר חַד יַלְקִינֵיהּ לָא יַשְׁלִים דִּלְמָא יוֹסִיף לְמִלְקֵיהּ עַל תְּלָתִין וְתֵשַׁע אִלֵּין מַלְקוּת יַתִּיר וְיִסְתַּכֵּן וְלָא יִתְבַּזֵי אָחוּךְ וְאַנְתְּ חָמֵי לֵיהּ:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לא יוסיף" - מכאן אזהרה למכה את חברו

"ונקלה אחיך" - כל היום קוראו רשע ומשלקה קראו אחיך

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לֹא יוֹסִיף – מִכָּאן אַזְהָרָה לַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ (ספרי רפו; כתובות ל"ג ע"א).
וְנִקְלָה אָחִיךָ – כָּל הַיּוֹם קוֹרְאוֹ רָשָׁע; וּמִשֶּׁלָּקָה, קְרָאוֹ אָחִיךָ (ספרי שם).

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ארבעים יכנו לא יוסיף. המלקות הזה משפט בפני עצמו ודין שמים הוא, יש על השופט לחייבו ועל החוטא לסבלו, ואין לו להוסיף על המשפט פן יתבזה חברו. ודרשו רז"ל בפרק ואלו הן הלוקין, כיצד מלקין אותו, כופת שתי ידיו על העמוד אילך ואילך ואוחז בבגדיו עד שמגלה את לבו והאבן נתונה לו מאחוריו וחזן הכנסת עומד עליה ורצועה של עגל בידו, ולכך סמך לפרשה זו לא תחסום שור. ורצועה זו כפולה לשתים ושתים לארבע, ושתי רצועות של חמור עולות ויורדות בה, ידה טפח ורחבה טפח, ומלקה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מאחוריו, עד כאן. וטעם שהיה רחבה טפח והיתה כפולה ומכופלת, לפי שיש בטפח ארבע אצבעות וכשהיא כפולה הרי טפחיים ושמונה אצבעות, וכשהיא מקופלת הרי שש עשר אצבעות, וע"כ היה משפט רצועה של מלקות להיות בה שש עשרה אצבעות, לפי שאין לך מצוה ומצוה הכתובה בתורה שלא נכרתו עליה שש עשרה בריתות, והחוטא הזה הנענש במלקות עבר על מצוה שנכרתו בה שש עשרה בריתות, ולכך לוקה ברצועה שיש בה שש עשרה אצבעות. וטעם שתי רצועות עולות ויורדות בה, כנגד נעשה ונשמע. וטעם שהן של חמור כדי להצטרף יחדו שור וחמור, על שם שכתוב (ישעיה א) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע, כי מי שעבר על המצוה והתנכר בחסדי ה' ולא הכירם ראוי הוא שיענש ושילקה ברצועה של שור וחמור המכירים את בעליהם.

ומצינו בירושלמי מנין לרצועה שהיא מכופלת שנאמר והפילו השופט, אל תקרא והפילו אלא והכפילו. ומה שמלקה אותו שליש מלפניו, מן הכתוב שאמר והכהו לפניו כדי רשעתו, ודרשו רז"ל כדי רשעה אחת מלפניו, ושתי ידות מאחריו, כנגד יכנו להכותו שהן שתי הכאות, והיה ראוי לומר והכהו לפניו ארבעים לא יוסיף פן יוסיף על אלה, אבל הזכיר הכתוב שלש הכאות, והכהו יכנו להכותו, ללמדך הכאה אחת מלפניו כמו שאמר והכהו לפניו, ושתים מאחוריו כמו שהן כתובות בפסוק של אחריו.

ובמדרש ארבעים יכנו, למה ארבעים, האדם הזה נוצר לארבעים יום ועבר התורה שנתנה לארבעים יום ילקה ארבעים ויצא ידי עונשו. וכן אתה מוצא באדם הראשון, כשנצטוה ועבר עליו לקה העולם בארבעים, עונשי האדם עשר, חוה עשר, הנחש עשר, האדמה עשר, לפיכך כשיעבור האדם על מצוה ילקה ארבעים. וכן אתה מוצא בעונש מרגלים שלקו ישראל ארבעים שנה במדבר, כך דרשו רז"ל במדרש תנחומא בסדר במדבר סיני (ד) בפסוק אל תכריתו.

פן יוסיף. ממה שחזר ואמר פן יוסיף הוכיח מכאן הרב הקדוש רבי יונה ז"ל שמכה חברו או אשתו עובר בשני לאוין, האחד לא יוסיף והשני פן יוסיף שהוא ג"כ לאו, שכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה.

מכה רבה. אם יוסיף לו אפילו אחת יקראנו מכה רבה. ויש בכאן רמז במלת רבה שהרי מצות לא תעשה הן שס"ה ויש בהן כמה לאוין שאין שם חיוב מלקות, וכן אמרו לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, ואותן שבהן חיוב מלקות הן ר"ז לאוין כמנין רבה, וזהו מכה רבה.

ואם תשכיל בסוד הענין תמצא בו עוד בלשון מכה רבה רמז למלקות הגדול שהוא אשה של גיהנם המושכת כח ממדת הדין הנקראת כה, כי לכך באו המכות לפרעה במלת כה, והיא ג"כ מקבלת ממדת הדין הקשה הגדולה והחזקה, והמלקות הקל והחלוש של העוה"ז הנה הוא כפרתו של חוטא להציל נפשו מיד להבה, הוא המלקות הגדול הנקרא מכה רבה, וזה מכלל חסדי ה' בצוותו אותנו לקחת זה תמורת זה. ויזהיר הכתוב המלקה שלא יוסיף, שאם יוסיף אפילו אחת הרי הוא נכנס תחתיו בעונש מכה רבה, זהו פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה, ארבעים אלה פדיון וכפרה למלקות הגדול הנקרא רבה ואם יוסיף ונשא עונו בה.

ונקלה אחיך לעיניך. עד עתה קראו רשע, והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע כדי רשעתו, אבל מאחר שקבל דינו קוראו אחיך, וכן דרשו רז"ל ונקלה אחיך, כיון שלקה הרי הוא אחיך. ומן הכתוב הזה הוכיחו ז"ל במסכת מגלה כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, שנאמר ונקלה אחיך כיון שלקה הרי הוא אחיך. ואין הפטור הזה על המלקות שלנו, כי מלקות שלנו אינו אלא כדי שיתבייש האדם, והבושת הוא אחד ממיני כפרה, הוא שאמר הנביא ע"ה (יחזקאל טז) למען תזכרי ובשת, בכפרי לך לכל אשר עשית, אבל הוא אמור על המלקות שהיו נוהגין בזמן התלמוד שהיו מקרין אותו והיו כופתין את ידיו על העמוד, וכמו שהזכרתי למעלה. ותראה מלת אחי"ך בגימטריא ארבעים חסר אחת, ורמז לך הכתוב כי כיון שקבל מלקות כמנין אחיך הרי הוא אחיך, וכן מלת אלה ארבעים חסר אחת עם ג' האותיות.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"מכה רבה" שלא יוכל לסבלה:

" ונקלה אחיך" שיתקלקל ברעי או במים מרוב הכאב:

מדרש ספרי

[[ספרי על דברים כה|לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק]] לכל הפירושים על הפסוק


קנג.

ארבעים יכנו . יכול מ' שלמות? ת"ל " במספר ארבעים ". מנין סמוך לארבעים. ר' יהודא אומר, מ' שלמות; והיכן הוא לוקה [את היתרה]? בין כתפיו.

יכנו . ולא על הקרקע. יכנו . ולא על כסות. יכנו . אין מלקים שנים כאחד.

לא יוסיף . אם היה מוסיף, עובר על לא תעשה. אין לי אלא בזמן שמוסיפים על מנין של תורה, על (כל אומד ואומד) [אומד] שאמדוהו ב"ד מנין? ת"ל [ לא יוסיף ] פן יוסיף , מ"מ (=מכל מקום) .

מכה רבה . אין לי אלא מכה רבה, מכה מעוטה מנין? ת"ל על אלה . א"כ למה נאמר " מכה רבה "? (מלמד שאין הראשונה מכה רבה) לימד על הראשונות שהן מכה רבה.

ונקלה ( אחיך לעיניך ). מכאן אמרו, נתקלקל בין ברעי בין במים פטור. ר' יהודה אומר, האיש ברעי והאשה במים.

[ אחיך ]. מלמד שכל חייבי כריתות שלקו, נפטרו מידי כריתתן.

ר' חנניה בן (גמלא) [גמליאל] אומר, כל היום קורא אותו הכתוב "רשע", שנאמר והיה אם בן הכות הרשע ; אבל כשלקה, הכתוב קוראו "אחיך", שנאמר ונקלה אחיך . [ומה אם העובר עבירה אחת - נוטל נפשו עליה, העושה מצוה אחת - עאכו"כ שתנתן לו נפשו].

ר' שמעון אומר, ממקומו הוא מוכרע, שנאמר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה, ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם , ואומר אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם . (והרי דברים ק"ו, ומה אם מדת פורענות - המטפל בהם בעוברי עבירה, הרי הוא כעוברי עבירה; המטפל בעושי מצוה, עאכ"ו.

ר' שמעון ברבי אומר, ומה הדם שנפשו של אדם קצה הימנו, הפורש ממנו מקבל שכר טוב; גזל ועריות, שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן, הפורש מהם עאכ"ו שיזכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות.) [הא כל היושב ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושי מצוה].

ר' יהודה אומר, הרי הוא אומר מי יגור באהלך . הולך תמים ופועל צדק . לא רגל על לשונו . נבזה בעיניו נמאס . כספו לא נתן בנשך . ובמקום אחר הוא אומר, ואיש כי יהיה צדיק . [ אל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גלולי ב"י ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא קרב ] וסוף הענין הוא אומר, [ צדיק הוא ] חיה יחיה . וכי מה עשה זה?! אלא כל היושב ולא עבר עבירה, נותנים לו שכר כעושי מצוה.

[ר' שמעון ברבי אומר, ומה הדם שנפשו של אדם קצה הימנו, הפורש ממנו מקבל שכר (טוב); גזל ועריות, שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן, הפורש מהם עאכ"ו שיזכה לו ולדורותיו, עד סוף כל הדורות. 


בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ונקלה. ב'. הכא ואידך ונקלה כבוד מואב כיון שנקלה כבוד שלא לבזותו יותר:

אחיך. בגימ' זבל שאם נתקלקל ברעי פטור:

ונקלה אחיך לעיניך. וסמיך ליה לא תחסום. רמז שצריך ליתן לפני השמש מכל מין ומין:

<< · מ"ג דברים · כה · ג · >>