מ"ג דברים כב יח
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולקחו זקני העיר ההוא את האיש ויסרו אתו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָאִישׁ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלָ֥קְח֛וּ זִקְנֵ֥י הָֽעִיר־הַהִ֖וא אֶת־הָאִ֑ישׁ וְיִסְּר֖וּ אֹתֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיִדְבְּרוּן סָבֵי קַרְתָּא הַהִיא יָת גּוּבְרָא וְיַלְקוֹן יָתֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיִסְבוּן חַכִּימֵי קַרְתָּא הַהוּא יַת גַּבְרָא וְיִלְקוּן יָתֵיהּ: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ולקחו זקני העיר ההיא את האיש . ולא את הקטן.
ויסרו אותו . במכות.
וענשו אותו . בממון.
מאה כסף . (כתובות מה וש"נ) כסף צורי.
מלבי"ם - התורה והמצוה
צג.
ולקחו זקני העיר את האיש . מה שחזר שם " האיש " ולא אמר "ולקחו אותו", בא למעט קטן. וצ"ע, הא כבר מיעט בספרא קדושים קה , ממ"ש אשר ינאף את אשת איש , פרט לאשת קטן. וא"כ איך נטעה, שנוהג דין מוציא שם רע בקטן, הא לא רצה לחייבה מיתה! ועיין בקדושין יט, ובמה שפלפלו במ"ש המהרי"ק (ס' ל) בשם ר' יצחק בר' יהודה, בשו"ת נודע ביהודה סב. ובשו"ת בית אפרים (חלק אב"ע מב). ועוד תשובת הרמ"ה, שפלפלו בקדושי קטן ע"י אביו. וכל מ"ש לענין הסוגיא דקדושין, לא יעלה ארוכה לדרשה דפה, ואכמ"ל (=ואין כאן מקום להאריך) .
ומ"ש " ויסרו אותו ", פעל י.ס.ר. בא לרוב על מוסר הגוף. אבי יסר אתכם שוטים , אל תמנע מנער מוסר וכו' אתה בשבט תכנו . וסתם "עונש" בא על עונש ממון, כמ"ש במכלתא משפטים פח . ובגמ' למד ממה שכתבו דוגמתן בבן סורר ומורה, " ויסרו אותו ", שהוא מלקות. שאחר שלא באר באיזה אופן ייסרנהו, למדינן שהוא מלקות ארבעים. כמ"ש אם בן הכות הרשע , ושם מבואר ש" ארבעים יכנו ".
וסתם כסף קצוב שבתורה, הוא כסף צורי. כמ"ש בקדושין יא ובכמה מקומות.