מ"ג דברים כא ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקראות גדולות דברים


<< · מ"ג דברים כא · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והורדו זקני העיר ההוא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע וערפו שם את העגלה בנחל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהוֹרִ֡דוּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֤וא אֶת־הָֽעֶגְלָה֙ אֶל־נַ֣חַל אֵיתָ֔ן אֲשֶׁ֛ר לֹא־יֵעָבֵ֥ד בּ֖וֹ וְלֹ֣א יִזָּרֵ֑עַ וְעָֽרְפוּ־שָׁ֥ם אֶת־הָעֶגְלָ֖ה בַּנָּֽחַל׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְיַחֲתוּן סָבֵי קַרְתָּא הַהִיא יָת עֶגְלְתָא לִנְחַל בְּיָר דְּלָא אִתְפְּלַח בֵּיהּ וְלָא יִזְדְּרַע וְיִקְפוֹן תַּמָּן יָת עֶגְלְתָא בְּנַחְלָא׃
ירושלמי (יונתן):
וְיִחְתוּן חַכִּימֵי קַרְתָּא הַהוּא יַת עִיגְלְתָא לַחֲקַל בַּיַיר דְּלָא יִתְעֲבֵיד בֵּיהּ פּוּלְחַן אֲרַע וְלָא יִזְדְּרַע וְיִנְקְפוּן תַּמָּן יַת עֶגְלָתָא בְּקוֹפִיץ מִבַּתְרָהָא בִּמְצַע חַקְלָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל נחל איתן" - קשה שלא נעבד

"וערפו" - קוצץ ערפה בקופיץ אמר הקב"ה תבא עגלה בת שנתה שלא עשתה פירות ותערף במקום שאינו עושה פירות לכפר על הריגתו של זה שלא הניחוהו לעשות פירות

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל נחל איתן" - קשה שלא נעבד לשון רש"י ורבותינו אמרו (סוטה מו) שהוא נאסר לחרוש ולזרוע בו לעולם אם כן הן אזהרות שהזורע או העובד בו עובר בלאו הזה והטעם אשר יוציאו אותו אל נחל איתן כי לא יעבד בו ולא יזרע לעולם וטעם ונגשו הכהנים בני לוי לאמר כפר לעמך ישראל אשר פדית (פסוק ח) ושיעור הכתובים ונגשו הכהנים בני לוי וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל ירחצו את ידיהם וענו ואמרו והרחיצה במקצת מן הנזכרים והעניה במקצתם כדרך ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו' (לעיל יד כג) וענין העריפה אמר ר"א שהשם צוה לעשות כן על העיר הקרובה כי לולי שעשו עבירה כדומה לה לא נזדמן שיהרג אדם קרוב מהם ומחשבות ה' עמקו לאין קץ אצלנו אבל הרב אמר במורה הנבוכים (ג מ) כי הטעם לגלות על הרוצח ולבער דמו בעבור שברוב הפעמים יהיה הרוצח מן העיר אשר סביבות החלל וכשיצאו הזקנים ויתעסקו במדידה ההיא וזקני העיר ההיא יעידו לפני הבורא שלא התרשלו בתקון הדרכים ושמירתם ושאינם יודעים מי הרג את זה וכשיחקר הענין יאספו הזקנים ויביאו העגלה ירבו בני אדם לדבר בו אולי יגלה הדבר וכבר אמרו (ירושלמי סוטה פ"ט ה"א) שאפילו תבוא שפחה ותאמר פלוני הוא הרוצח לא תערף ואם יודע הרוצח ויחרישו ממנו ויעידו הבורא על נפשותם כי לא ידעוהו יהיה בזה זדון גדול וכל השומע שמץ דבר בענין יבוא ויגיד ויתפרסם הדבר ויהרג או על ידי ב"ד או המלך או גואל הדם ויתחזק הענין בהיות המקום אשר תערף בו העגלה לא יעבד בו ולא יזרע לעולם יכירו בו רואיו וידברו בו והנה לפי הטעם הזה יש בתחבולה הזו תועלת אבל המעשה איננו נרצה בעצמו והיה ראוי עוד שיעשה בשדה טוב ראוי לזריעה שיכירו בו רואיו כי בנחל איתן לא יודע מדוע לא יעבד בו ולפי דעתי יש בו טעם כענין הקרבנות הנעשים בחוץ שעיר המשתלח ופרה אדומה ולפיכך מנו חכמים עגלה ערופה מכלל החוקים

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)


קמ.

והורידו זקני העיר ההיא . מצוה בזקני העיר ההיא.

קמא.

אל נחל איתן . (ריש פרה) כמשמעו קשה. ואף על פי שאינה איתן, כשר.

קמב.

עורפין אותה בקופיץ מאחריה, ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד. יכול יהא אסור מלהדוק שם פשתן ומלנקר שם את האבנים? ת"ל לא יזרע . זריעה בכלל היתה, ולמה יצאת, להקיש אליה - מה זריעה מיוחדת שהוא (חובת קרקע) [בקרקע], יצאו אלו שאינם (חובת קרקע) [בקרקע].

קמג.

וערפו שם . נאמר כאן " עריפה " ונאמן (אולי "נאמר") להלן (שמות יג) " עריפה ". מה " עריפה " האמור (להלן) [כאן], עורפים בקופיץ מאחריה ואסור בהנאה וקוברו; אף " עריפה " האמורה (כאן) [להלן], עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו ואסור בהנאה.

בנחל . אע"פ שאינו איתן.

<< · מ"ג דברים · כא · ד · >>