מ"ג דברים יח יא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וחבר חבר ושאל אוב וידעני ודרש אל המתים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְחֹבֵ֖ר חָ֑בֶר וְשֹׁאֵ֥ל אוֹב֙ וְיִדְּעֹנִ֔י וְדֹרֵ֖שׁ אֶל־הַמֵּתִֽים׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְרָטֵין רְטַן וְשָׁאֵיל בְּבִדִּין וּבִזְכוּרוּ וְתָבַע מִן מִיתַיָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּמְחַבְּרִין וְאַסְרִין חֵיוִין וְעַקְרַבִּין וְכָל מִינֵי רַחֲשִׁין וְשַׁאֲלִין אִיבָא טַמְיָא וּגְרַם יָדוּעַ וּתְבַע מִן מֵיתַיָא: |
| ירושלמי (קטעים): | וַחֲבּוּרֵי חֲבוּרָא בִּישִׁין וְאַסְרֵי חֵיוָן וְעַקְרַבִּין וְכָל מִינֵי רַחֲשִׁין וּשְׁאָלֵי אוֹבָא וּמַסְקֵי זְכוּרִין וּתְבָעַן אוּלְפַן מִן מֵיתַיָא: |
רש"י
"ושואל אוב" - זו מכשפות ששמו פיתום ומדבר משחיו ומעלה את המת בבית השחי שלו
"וידעני" - מכניס עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו ומדבר העצם ע"י מכשפות
"ודרש אל המתים" - כגון המעלה בזכרותו והנשאל בגלגולת
[י] מעלה בזכורו. רש"י פירש בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סה:) שמעלה את המת ומושיב אותו בזכורו. והקשו בתוספות (שם ד"ה מעלה) דלא יתכן זה גבי אוב דשאול (שמואל א כ"ח, ז'-י"ט). ואין זה קשיא, דיש הרבה מעשה אוב, דנשאל בגלגולת נמי מעשה אוב הוא. ואפשר שדעת התוספות הוא ד'נשאל בגלגולת' רוצה לומר מעלה הגלגולת ממנו, וזה גם כן לא יתכן גבי שאול. ולפיכך פרשו התוספות דשם הכישוף כך הוא נקרא 'מעלה בזכורו':
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְשֹׁאֵל אוֹב – זֶה מְכַשְּׁפוּת שֶׁשְּׁמוֹ פִּיתוֹם, וּמְדַבֵּר מִשֶּׁחְיוֹ וּמַעֲלֶה אֶת הַמֵּת בְּבֵית הַשֶּׁחִי שֶׁלּוֹ (שם).
וְיִדְּעֹנִי – מַכְנִיס עֶצֶם חַיָּה שֶׁשְּׁמָהּ יַדּוּעַ לְתוֹךְ פִּיו, וּמְדַבֵּר הָעֶצֶם עַל יְדֵי מְכַשְּׁפוּת (שם).
וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים – כְּגוֹן הַמַּעֲלֶה בְּזַכְרוּתוֹ וְהַנִּשְׁאָל בְּגֻלְגֹּלֶת (שם).
רשב"ם
רמב"ן
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
וחובר חבר . (סנהדרין סה) אחד חובר את הנחש ואחד חובר את העקרב.
סג.
ושואל אוב . זה פיתום המדבר משחיו.
ידעוני . המדבר בפיו.
הם עצמם בסקילה, והנשאל בהם באזהרה ( ודורש אל המתים ). אחד המעלה בזכורו, ואחד הנשאל בגלגלתו. מה בין מעלה בזכורו, לנשאל בגלגלתו? מעלה בזכורו - אין עולה כדרכו, ואין נשאל בשבת; נשאל בגלגלתו - עולה כדרכו ונשאל בשבת.
מלבי"ם - התורה והמצוה
סב.
וחובר חבר . פי המפ' שמקבץ חיות ע"י לחש. והרמב"ם פי', שדובר על הנחש דברים, ומעלה בדעתו שלא יזיקו לבני אדם. ולפ"ז י"ל, מ"ש "אחד חובר את העקרב", אף שהעקרב מוכן יותר להזיק מהנחש. וזה כמ"ש אביי בסנהדרין סה ובכריתות ג, "האי מאן דצמיד זבורא ועקרבא - אסור, אף דמכוון דלא ליזקו".
אמנם הרמב"ם לא הביא שאסור, אף שמכוון שלא יזיקו. וצ"ל משום שהרמב"ם ס"ל, שזה הוי דבר שאין מתכוון. וכמ"ש (הל' שבת י כח) דצידת נחשים בשביל שלא יזיקו - מותר, מהאי טעמא.
ואביי לטעמיה, דס"ל כר' יהודה, דדבר שאין מתכוין אסור. כמ"ש בפסחים כח ע"ב, בהנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו, ללישנא בתרא, דאביי כר"י.
והרמב"ם שפסק כר"ש, לא הביא דאסור במכוון שלא יזיקו, וכן הספרי שסתמא כר"ש.
ולפ"ז צ"ל, מ"ש “אחד חובר את הנחש”, באינו מתכוין שלא יזיקו, רק מתכוין לחברם. וקמ"ל דאף העקרב שמסוכן יותר, כיון שלא כוון בפירוש שלא יזיקו - אסור.
סג.
ושואל אוב . זה פיתום. משנה בסנהדרין סה, ומובא בספרא ( קדושים עט ). ושם פרשתי עיי"ש.
ומ"ש "אחד המעלה בזכורו", גמ' (סנהדרין סה ע"ב) “בעל אוב, א' המעלה בזכורו וכו'".
ובגי' הגר"א הוסיף בכאן, " ודורש אל המתים - זה המרעיב עצמו, והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. וכשהיה ר"ע מגיע לפסוק זה, היה אומר "חבל עלינו" " (הנדפס בטעות בשפטים סה). כמו שהוא בגמ' שם.