מ"ג דברים יב כו
<< · מ"ג דברים יב · כו · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת אל המקום אשר יבחר יהוה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
רַ֧ק קׇֽדָשֶׁ֛יךָ אֲשֶׁר־יִהְי֥וּ לְךָ֖ וּנְדָרֶ֑יךָ תִּשָּׂ֣א וּבָ֔אתָ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר יְהֹוָֽה׃
תרגום
| אונקלוס: | לְחוֹד קוּדְשָׁךְ דִּיהוֹן לָךְ וְנִדְרָךְ תִּטּוֹל וְתֵיתֵי לְאַתְרָא דְּיִתְרְעֵי יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לְחוֹד בְּעִירֵי מַעֲשַר קוּדְשֵׁיכוֹן דִּיהֲווֹן לְכוֹן וְנִדְרֵיכוֹן תֵּיעָלוּן וְתֵיתוּן לְאַתְרָא דְיִתְרְעֵי יְיָ: |
רש"י (כל הפרק)
"רק קדשיך" - אע"פ שאתה מותר לשחוט חולין לא התרתי לך לשחוט את הקדשים ולאכלן בשעריך בלא הקרבה אלא הביאם לבית הבחירה
מה.
רק קדשיך אשר יהיו לך וגו' . במה הכתוב מדבר? אם בקדשי ארץ ישראל, הרי כבר אמור! הא אינו מדבר אלא בקדשי ח"ל.
תשא ובאת . שחייב בטפול הבאתו עד שיביאם לבית הבחירה. ר' יהודה אומר, עד שיביאם עד באר הגולה - חייב באחריותם, מבאר הגולה ואילך - אין חייב באחריותם.
יכול אף מעשר ובכור - ת"ל ונדריך, קדשים שהם באים בנדר ונדבה. יצאו בכור ומעשר שאין באים בנדר ונדבה.
יכול שאני מוציא חטאת ואשם? ת"ל קדשיך .
ומי לחשך (=לחש, אמר) להביא את חטאת ואשם ולהוציא את בכור ומעשר, אחר שריבה הכתוב ומיעט? מביא אני חטאת ואשם שאין להם פרנסה אלא במקומם, ומוציא אני בכור ומעשר שיכולים להתפרנס בכל מקום.
רבי עקיבא אומר בתמורה הכתוב מדבר. תשא ובאת. יכול אף בכור ומעשר? ת"ל ונדריך .
מו.
(בכורות ח) [בן עזאי אומר, רק קדשיך - במעשר בהמה הכתוב מדבר.]
יכול יהיה מעשר בהמה נוהג בשותפות? ת"ל ( אשר ) יהיו לך .
יכול שאני מוציא את האחים שקנו בתפוסת הבית ואח"כ חלקו - ת"ל אשר יהיו לך .
(בן עזאי אומר) יכול יהיה מעשר בהמה נוהג ביתום? ת"ל ( רק קדשיך ) [ והעברת ].
מלבי"ם - התורה והמצוה
מה.
רק קדשיך אשר יהיו לך וכו'. הלא כבר נאמר והבאתם שמה עולותיכם וכו'? ופי' שמדבר בקדשי ח"ל, שצריך להביאם. וכמ"ש הרמב"ם (מעשה הקרבנות יח).
ות"ק סבר שתמורות מרבה מן זכר ואם נקבה, כמו שדריש בספרא ( ויקרא קנט ). וכן ר' יהודה דאיירי בדברי ת"ק סובר כן (שם). ור"ע לא ס"ל דרשה ד זכר ואם נקבה, ודריש שבא ללמד שיביא תמורה להקריב. וכן תראה בסוגיא דתמורה יח, שתליא זה בזה כמ"ש בז"א.
והנה מ"ש ונדריך - מפרש הת"ק שממעט בכור ומעשר שא"צ להביאם מח"ל, כי יכולים להתפרנס בכ"מ. היינו שאם יפול בהם מום - מותרים בח"ל. ור"ע מפרש שמדבר בתמורה. אומר, שמ"ש ונדריך - ממעט בכור ומעשר; ופי' בז"א שממעט תמורת בכור ומעשר. וצ"ל שר"ע אינו סובר כדרוש המוזכר בספרא בחקותי קז ותמורה ה ע"ב - למעט תמורת בכור מהקרבה, ממ"ש אם שור אם שה לה' הוא - ולא תמורתו; וממעט שתמורה אינה קרבה מפה.
ומ"ש שחייב בטפול הבאתם עד שיביאם לבהב"ח (=בית הבחירה) , ורי"א עד באר הגולה - נראה דת"ק ר"ש, ואזלי לשטתם במעילה יט. שר"ש סובר שחייב באחריותו עד שיביאם לעזרה, ור' יהודה סובר עד שיזרק הדם. ולכן אמר ר"י עד באר הגולה. שמבואר במדות פה, שלשכת באר הגולה היה אצל מקום השחיטה, עיין בציור של התוי"ט בסוף מדות, ושם מוסר אותו לשחוט ולזרוק הדם.
מו.
רק קדשיך אשר יהיו לך. לבן עזאי מדבר במעשר בהמה.
וממ"ש יהיו לך - ממעט שותפות. ולא מאשר יהיו לך הזכרים, כמ"ש בבכורות נז - דזה בבכור כתיב. ומבע"ל להוציא המוכר בהמתו לנכרי, כמ"ש במכלתא בא קכ .
ומ"ש למעט יתום - נראה שצריך להגיה ת"ל והעברת, שכן איתא במכלתא בא קיח בשם בן עזאי, ועמש"ש.