מ"ג דברים יא טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות דברים


<< · מ"ג דברים יא · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְנָתַתִּ֛י עֵ֥שֶׂב בְּשָׂדְךָ֖ לִבְהֶמְתֶּ֑ךָ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאֶתֵּין עִשְׂבָּא בְּחַקְלָךְ לִבְעִירָךְ וְתֵיכוֹל וְתִשְׂבַּע׃
ירושלמי (יונתן):
וְאֶתֵּן עִסְבָּא בְּחַקְלָךְ לִבְעִירָךְ וְתֵיכוּל וְתִסְבַּע:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונתתי עשב בשדך" - (ספרי) שלא תצטרך להוליכם למדבריות ד"א שתהיה גוזז תבואתך כל ימות הגשמים ומשליך לפני בהמתך ואתה מונע ידך ממנה ל' יום קודם לקציר ואינה פותחת מדגנה

"ואכלת ושבעת" - הרי זו ברכה אחרת שתהא ברכה מצויה בפת בתוך המעים ואכלת ושבעת

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואכלת ושבעת" - הרי זו ברכה אחרת שתהא ברכה מצויה בפת שבתוך מעיך ואכלת ושבעת לשון רש"י ור"א אמר "ואכלת ושבעת" שב אל דגנך תירושך ויצהרך לא אל הקרוב שהוא "עשב בשדך" והנכון בעיני שהוא שב אל הכל ואכלת ושבעת דגן ותירוש ויצהר וגם בני צאן ובקר ובספרי (עקב טו) ואכלת ושבעת כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת האדמה וכן הוא אומר (משלי יד ד) ורב תבואות בכח שור ד"א מן הולדות אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (ירמיהו לא יא) ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר וגו' וזהו הנכון

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

ונתתי עשב בשדך לבהמתך - הא מה אני מקיים ונתתי עשב בשדך לבהמתך? שלא תהא מצטער למדברות. אתה אומר כן, או אינו אלא ונתתי עשב בשדך לבהמתך כמשמעו? ת"ל ואכלת ושבעת. הא מה אני מקיים ונתתי עשב בשדך לבהמתך? למה נאמר? שלא רצה מצטער למדברות.

ר' יהודה בן בבא אומר: ונתתי עשב בשדך לבהמתך - מן התחומים, שתהא גוזז ומשליך לפני בהמתך כל ימות הגשמים, ואתה מונע ידך ממנה קודם לקציר ל' יום - והיא עושה ואינה פוחתת מדגנה.

ד"א ונתתי עשב בשדך לבהמתך - זה פשתן. וכן הוא אומר תהלים קד מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ:

ואכלת ושבעת - סימן טוב לאדם, כשבהמתו אוכלת ושובעת. וכן הוא אומר משלי יב יודע צדיק נפש בהמתו.

ד"א ואכלת ושבעת - כשבהמתך אוכלת ושובעת - עובדת בכח האדמה, וכן הוא אומר משלי יד ורב תבואות בכח שור.

ד"א ואכלת ושבעת - מן הוולדות. ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנא' ירמיה לא ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר:

<< · מ"ג דברים · יא · טו · >>